מהמתנחלים הראשונים בחדרה, בדרכה לעלות ארצה, הצטרף אליה. בהיותו מהנדס בלתי-מדופלם (בגלל רצונו העז לעלות ארצה בהקדם לא נשאר בוינה עד לבחינת הגמר וקבלת הדיפלומה) יזם ליסד ביפו יחד עם יעקב ברמן בית-חרושת לגפרורים.
ביום ה' תשרי תר"נ הגיעו לחוף יפו עם כל המכונות והמכשירים שקנו בוינה והקימו את ביתהחרושת לגפרורים, אך בגלל חוסר האפשרות להביא ארצה את החמרים החימיים הדרושים לעבודה הוברחו למכיר את המכונות לקפריסין בהפסידם בעסק כעשרת אלפים רובל. אז פנה נחמן אל החקלאות וביום מלאות לו 22 שנה, א' אדר תרנ"א, עלה כמתנחל על אדמת חדרה ונכנס לגור בחדר הרווקים אשר ב"חאן". התמסר לעבודה במשק, קדח והחזיק מעמד ואף חיזק את רוח חבריו על אף קציר-המות הרב שקצרה הקדחת למיניה בין המתנחלים והעובדים וילדיהם.
את השכלתו הכללית שרכש בגולה הפעיל לטובת המושבה. בהיותו יודע לטינית נתמנה על-ידי הד"ר הלל יפה לרוקח בחדרה והכין את התרופות בדייקנות ובאחריות כמו רוקח מומחה. כן נתמנה בתור מהנדס עוזר למהנדסים וילבושביץ וטריידל בחלוקת אדמת חדרה וסידור ה"מפרוז". הוא הכין את תכנית הפרצלציה של חדרה, מדות הרחובות והמגרשים הפרטיים והצבוריים, ותכניתו נתאשרה על-ידי המהנדסים, וגם אחר-כך היה הוא המודד בכל חלוקה פנימית או מכירה. כן ניהל את ספר-האחוזה של המושבה עד יום מותו. ההעתקה של ספר-האחוזה, שנשארה במחברת בידי ברוך בנו, שימשה יסוד לצבי בוטקובסקי להכנת ספר האחוזה המפורט שנמסר למחלקת סידור הקרקעות של הממשלה בעת שהנהיגה את ספר-האחוזה החדש, וספר-האחוזה העברי נתאשר והוכר כמסמך רשמי מהימן.
נשא לאשה את חיה לאה בת ברוך ובתיה שמואלזון, ממיסדי חדרה, ממשפחת מתתיהו שטראשון הנודע מוילנה. בעודו צעיר נבחר לועד המושבה ופעל במסירות לטובת הצבור ולעזרת יחידים שפנו אליו. בהשתדלותו ובהשפעתו חילקה חברת יק"א באופן צודק למשפחות האברים והפועלים את הקרקעות שקנתה מאת עוזבי המקום. גם את כשרונו כנואם הפעיל תמיד לטובת חדרה, לחזק את האמונה בעתידה ולדרוש את טובת תושביה.
היה בידידות עם אליעזר בן-יהודה. שלח מאמרים לפרסום ב"הצבי'' שבירושלים, ל"הצפירה" של סוקולוב, לעתונים רוסיים ולעתונים אידיים שבאמריקה, והיה חותם בשמות מוסוים לבל יעורר עליו את רוגז פקידי הבארון רוטשילד וחברת יק"א, שבתורת עסקנה של חדרה היה צריך להפגש עמהם. כן היה מוסר אינפורמציה במכתבים על הנעשה בארץ לאחד העם, למנחם אוסישקין ולקרובו מנחם שיינקין , שהיה אח"כ ב"כ ועד חובבי ציון בארץ. היה חבר הנהלת אגודת כורמי ראשון לציון וזכרון יעקב ומיוזמי הכנסיד, שכינס אוסישקין בתרס"ג בזכרון יעקב לארגון הישוב.
פעל במסירות למען הבראת חדרה, אך הקדחת שקיננה בדמו הכריעתו בגיל צעיר, בן 44, ואחרי שהשביע את בנו ברוך בן ה-13 שיהיה לעזר לחלשים ושלא יעזוב את הארץ ואת חדרה, נפטר בחדרה ביום כ"ג אב תרע"א.
ד"ר מנחם (מארק) שטיין
נולד בביאליסטוק, ה' ניסן תרט"ו (1855), לאביו דב . קיבל חינוך עברי בחדר, גמר גימנסיה ריאלית, עבר בהצטיינות את בחינות הכניסה לפוליטכניקום המוסקבאי. בגלל השתתפותו בתנועת החופש של הסטודנטים הוכרח להמלט מרוסיה. למד רפואה באוניברסיטאות גרמניה והוסמך לרופא. אחרי ה"סופות בנגב" הצטרף לתנועת ביל"ו ובחורף תרמ"ג עלה ארצה. כאן הצטרף לחבריו שגרו בבית אנטון איוב ועבד כפועל במקוה ישראל בפראנק אחד ליום, כמו שאר הבילויים. כשבדק המנהל הירש את תעודותיו וראה שהוא רופא מוסמך הציע לו להיות רופא ביתהספר. הוא סירב, כי לעבוד את האדמה בא ארצה, אך חבריו הצליחו להסביר לו, כי הארץ זקוקה לעבודתו הרפואית הרבה יותר מלעבודתו במעדר, ואו הסכים. התישב ביפו ונתפרסם גם בעיר כרופא מצוין ומסור. בתרמ"ד נתמנה מטעם פקידות הבארון לרופא בראשון לציון והיה מבקר ברכיבה על סוסו גם בשאר מושבות יהודה ומביא מרפא לחולים. נסע לרוסיה לשאת אשה וחזר ארצה לעבודתו. השתתף ביסוד השכונה נוה צדק ביפו ובנד, בה את ביתו. בהשתדלות עדת היהודים בחברון הוזמן שמה להיות רופא עירוני ממשלתי. שם נתחבב על כל התושבים, אך לאחר שלש שנים חזר ליפו כדי לשרת את הישוב העברי הגדל בעיר ובסביבתה. הביא את אחיו המהנדס