והמצוקה בכפר-סבא, וכשהתקדם הצבא הבריטי עד הירקון לא יכול עוד לחזור למושבתו, והוא קיבל באהבה את היסורים ומוראות המלחמה ורעמי התותחים והפצצות העפות, ובלבד שיהיה קרוב למושבתו ושיוכל לחזור אליה במהרה, מיד אחרי שתתקדם החזית ותעבור את כפר-סבא. אולם כשגברו פעולות התוחחים בחזית הירקון והמהגרים (ואח"כ גם התושבים המקומיים) גורשו מכפר סבא, הוכרח להטלטל עד זכרון יעקב, וזמן קצר לפני האפשרות לחזור הביתה נפטר בזכרון יעקב ביום י"א מנחם אב תרע"ח.
אליעזר זאב (לופו) ניימאן
נולד בעיר באקאו (רומניה), בשנת תרי"א (1851), לאביו ישראל יצחק . קיבל חינוך יהודי מסורתי, ולאחר שנשא אשה עסק במסחר בהמות. מנעוריו היה מבקר בכפרי מולדבה לקנות בהמות, האכרים הכירוהו כאיש חזק בגופו ואיתן ברוחו ונאמן בדיבורו. הם קראו לו בשם "לופו" (התרגום הרומני של זאב). ידע לנגן בכנור מנגינות עממיות רומניות.
נרשם בין המועמדים להתישבות בארץ-ישראל בנחלת "זואמארין" (היא זכרון יעקב) ונתאשר לעליה מטעם הועד המרכזי של חובבי ציון אשר בגאלאץ. עלה ארצה בקבוצה השלישית, באניה "איריס", בשנת תרמ"ב, ובעקב האיסור שהטילה הממשלה הטורקית בינתים על העליה היהודית טולטלו העולים במשך חדשיים באניה מנמל לנמל, עד שבסוף העפילו ועלו.
בראשית ימי זכרון-יעקב השתתף בהתקוממות נגד פקיד מיופה-כח מטעם הועד המרכזי שבגאלאץ ונגד הסדרים שאמר להנהיג, השתתף במשלחת שנסעה לבירות בענין זה והשיגו את סילוקו של הפקיד בראסיר.
כשנתרבו נסיונות הערבים מהכפרים הסמוכים לגנוב ולגזול מהמושבה, ארגן את הצעירים באיגודשמירה "גארדיסטן" ("אנשי הגווארדיה", אנשי-משמר), ארב פעם בפעם לגנבים עד שתפסם בשעת-מעשה והפליא את מכותיהם באומץ ובגבורה, אף בהיותו אחד נגד רבים, עד כי למדו לקח, שלא כדאי לנסות את המזל ב"זאמארין".
השתתף בהנהגת המושבה כחבר הועד וכמה פעמים אף כראש הועד, ולא פעם עזר לועד המושבה בהלואות מכיסו הפרטי, לבל יחולו עיכובים בשרותי הצבור. כן השתתף במשלחת המושבה לפאריס, למו"מ עם הבארון רוטשילד ועם מרכז יק"א.
היה בין מיסדי הלואה וחסכון זכרון יעקב, האגודה ההדדית לאשראי הראשונה בארץ, שנוסדה ב-1906 ביזמת אהרן אהרנסון , ד"ר נפתלי וייץ והמורה זכריה שפירא . היה אחד מאלה שהכירו בסימני הגאונות של אהרן אהרנסון בעודו צעיר ועודדוהו בראשית דרכו.
לעת זקנה גילה צמח, שלפי דעתו השתמשו המצרים הקדמונים במשחה העשויה מלשדו לחניטת מתים, והנסיונות שעשה בפגרי בעלי-חיים שונים הצליחו.
עד שנותיו האחרונות הוסיף לעבוד בכרמו ובמשקו, ויום-יום רכב על פרדו לפקח על העבודה. בנו יחידו יצא למצרים ללמוד ושם מת ובנותיו השתרשו בארץ.
רעיתו, רחל בת ר' צבי חיים נפטרה ביום י"ח אלול תרפ"ח והוא חי עוד תשע שנים ובשנתו ה-86 נפטר ונקבר בזכרון יעקב ביום כ"ט תמוז תרצ"ז.
גיטלי בנדל
(נקראה בשם: "הנסיכה המולדובנית "), נולדה בדורוהוי, רומניה, ה' אייר תרל"א (1871), לאביה הגביר ר' שמעון בלומר , שהיה מפורסם כבעל צדקה ומכניס אורחים, ואדמו"רים לעשרות עם חסידיהם התארחו בביתו. קיבלה חינוך יהודי טוב והשכלה ברומנית ובגרמנית, סיגלה לה סגנון יפה בכתיבה, חוננה בכשרון לרקוד אמנותי והשתלמה בבית ספר לאמנות הריקוד.
בתרמ"ה נסע ר' שמעון עם אשתו ובת-זקוניו לבקר בארץ-ישראל, ולפני צאתו פקד על הנאמן המנהל