שנים אף יו''ר ועד המושבה ועסקן צבורי בעניני מושבות הגליל העליון. ביזמתו נרכש שוק למכירת הטבק לממשלת פולין. באותה תקופה יסד את הנקודה הקטנה "צופיה" ליד הדרך מראש פנה לצפת ואת המקום הזה הועיד בצוואתו לבית-מרגוע ליהודים שומרי תורה. פרסם מאמרים בעניני צבור ובנין הארץ בעתונים "הארץ" ו"דאר היום".
נפטר בתל-אביב, כי אלול תרצ"ה, ונקבר בבית הקברות הישן.
יהושע ברזילי (אייזנשטאדט)
נולד בעיירה קלצק, פלך מינסק (רוסיה הלבנה) ביום ו' אלול תרט"ו לאביו ר' מאיר משה (מוסמך לרבנות, בן רב הקהלת ר' אלימלך ונין ונכד להגאון מהבר הספר "פנים מאירות") ולאמו מטלא-רבקה, שידעה את השפה העברית והיתה בקיאה בספרות התלמודית. עוד בילדותו נתפרסם יהושע כעילוי, כתב הידושי תורה, החל קורא בספרות העברית החדשה, וכשעברה משפחתו לגור בווילנא הכין את עצמו ללמוד בגימנסיה רוסית, אך בגלל התנגדות אביו הסתלק מתכנית זו.
בן 16 השיאוהו אשה. עסק בהצלחה במסחר, בקבלנות לבנין מסילות-ברזל ובעסקי בנק. כן עסק באגודות צדקה וחסד ושאף לפעול למען התישבות היהודים על הקרקע ברוסיה, כדי לשפר את מעמדם הכלכלי והמדיני. אך הפרעות שפרצו ברוסיה הפנו אותו כלפי ציון והוא חיסל את עסקיו ובכ"ב סיון תרמ"ז הגיע ארצה.
כאן מצא את האכרים במושבות הבארון משועבדים לשרירותה של הפקידות, רב את ריבם בדיבור, בתעמולה, ובכתב בעתונים "המליץ" ו"הצפירה", סבל בגלל זה רדיפות מצד הפקידות והתמסר לפעולה לטובת המושבה הבילויית גדרה, שראה בה מקלס לאנשיאדמה עברים החפשים בגופם וברוחם מעול הפקידות.
לשם תעמולה לחיזוק פעולת '"חובבי ציון" למען הישוב יצא בשנת תרמ"ח לרוסיה, היה היוזם והרוח ההיה ביסוד האגודה החשאית "בני משה", מיסודו של אחד העם, שהיה לה חלק גדול בהחיאת רוח העם ומרצו למען תקומתו בארץ אבות, סובב בערי רוסיה במסע תעמולה למען "חובבי ציון" ולשם יסוד הברת מניות לנטיעת כרמים לטובת "אגודת הפועלים" הראשונה, שיסד יחד עם החולם-הלוחם כמוהו מיכאל הלפרין במגמות של חלוציות וכיבוש הארץ, וכבש את לבות שומעיו יותר בלהט האמונה ששפעה מתוכו מאשר בלהטי-נואם.
עם ההתעוררות הגדולה לעליה בשנת תר"נ חזר ארצה והיה הכח הממריץ והמשפיע במשרד הארצישראלי שביפו בתקופת-טיומקין וגם בתקופת השפל שבאה אחריה. תמיד דרבן את העומדים בראש ליתר מעוף ומרץ, כי הזמן יקר והעם זקוק לגאולה במהרה. וכשבעלה הממשלה התורכית את שערי הארץ בפני העליה העברית, עשה בסיונות (שהצליחו במקצת) לארגן ספינות-מעפילים בלי ידיעת השלטונות.
בגלל ניגודים בינו לבין חסרי המעוף במאמץ התחיה סבל מחסור ודחקות וכחצי שנה ישב באוהל בנס-ציונה, חי על לחם וזיתים וישן ברפת. אח"כ נתמנה למנהל בית-הספרים ביפו, למזכיר, ואח"כ למנהל הועד הפועל של משרד "חובבי ציון" ביפו. השתתף במרכז בעלי מלאכה, ביסוד בית-הספר לבנות ביפו, סייע ליסוד המושבות חדרה, רחובות, בארטוביה, מתולה ומשמר הירדן. בכל פעולה שהשתתף בד. הכניס מלהט נפשו למען תקומת העם בארצו. בשנות תרנ"ג-נ"ח ערך בעזרת יהודה גרנובסקי את הירחון "מכתבים מארץ-ישראל". התמסר ליסוד קרן הפועלים ע"י ועד חו"צ. בתרנ"ט ביקר בחו"ל מטעם יק"א לשם רכישת אפשרות להרחבת הישוב בחדרה וסובב הרבה על חשבונו הפרטי לשם תעמולה לציונות המדינית של הרצל, שהצטרף אליה מראשיתה בהתלהבות, וביחוד להפצת מניות הבנק הציוני "אוצר התישבות היהודים" שנוסד אז. השתתף בועידה הציונית במינסק בתרס"ב. בימי "פולמוס אוגנדה" היד, מראשי הלוחמים בין "ציוני ציון" בארץ. בתרס"ד נתקבל כפקיד לסניף בנק אפ"ק ביפו ואח"כ נשלח ליסד ולנהל את סניף הבנק בירושלים. שם השתתף ביסוד בית העם והגימנסיה העברית. נלחם בהנהלה הראשית של הבנק למען הרחבת העזרה ליזמה הכלכלית העברית, בלי דקדוקי החומרות והזהירות הנהוגים בבנק מסחרי לשם רווחים בלבד, ולכן פוטר ממשרתו, וגל המחאות שקם בעקב זה בישוב ובעולם הציוני הביא לו סיפוק מוסרי בלבד. התמסר למפעלי תרבות: הוצאת-הספרים "קהלת" ו"לעם" וארגן בירושלים את מרכז בעלי-מלאכה, קלוב הפועלים ועוד.
נוסף על עסקנותו הירבה גם לכתוב מאמרים בעניני הישוב ושאלות השעה ב"המליץ" "הצפירה", "השלח", "האור", "הצבי", "השקפה", וכן סיפורים, נובילות וציורים ב"כורת" של אחד העם, ובעתונים ובמאספים "השלח", "המליץ", "היקב", "האסם", "יזרעאל", "הצפירה", "הצופה",