"האור", "העומר", "המבשר", "לוח אחיאסף", "לוח ארץ-ישראל" של לונץ, "העולם", "הפועל הצעיר", "אחדות" והעתונות של בן-יהודה. למלאות חצי-יובל לפעולתו הספרותית ולעלותו ארצה הוציאו מוקיריו בתרע"ב כרך אחד מכתביו בשם "כתבי יהושע ברזילי".
בראשית מלחמת-העולם הראשונה יצא לאירופה לשם תעמולה ציונית מדינית. נתגלגל לשווייץ, ביקר בשעורי האוניברסיטה בז'נבה לעת זקנה, לכפר בהוספת לעת על הבטלה מאונס במשך המלחמה. שם נפטר בכי אייר תרע"ח ונקבר זמנית בארון-מתכת בעיר לוזאן. בהשתדלות חתנו ר' ישראל צ'רבינסקי הועלה ארונו ארצה, ובהלוויה שערך לו הועד הלאומי הובא לקבורה בהר הזיתים בכ"א אדר תרצ"ג.
על שמו נקראו שכונה ורחוב בת"א.
הרב שלום אלשיך (הלוי)
נולד בעיר צנעא, בירת תימן, בשנת תרי"ט (1859), לאביו הרב יוסף אלשיך , ממשפחת רבנים ועסקני-צבור (דור תשיעי לרבי יחיא אלשיך הלוי, שבא לצנעא בשנת תל"ט - 1679 - והיה כעין "נשיא וראש-גולה" לעדת ישראל בתימן), ולאמוידידיה לבית בדיחי, אחות הרב המכובד ר' יחיא בדיחי, מגדולי קהל ישראל בצנעא. הצטיין בלימודי התורה עוד מילדותו. בן 15 כבר היה שוחט מומחה בעיר צנעא, ובן 25 כבר היה בקי בתורה בנגלה ובנסתר ונתמנה לדרשן ומגיד שיעורי תורה בבית-הכנסת הגדול "אלשיך". רבותיו המובהקים היו אביו ודודו הנ"ל והרה"ג ר' יוסף קרח. לשם פרנסה עסק בשזירת חוטי משי מצופי כסף לצרכי הקישוטים של בגדי המלך והשרים, שרת את העדה כשוחט ומוהל, אך עיקר עסקו היה בתורה.
כשהוכרז בתרמ"א דבר השולטן הטורקי, שליהודים מותר לבקר בארץ-ישראל במשך שלשה חדשים, עלה אחיו אברהם ארצה עם ראשוני העליה מתימן והשתקע בירושלים. ובשנת תרמ"ט יצאו הוא ואשתו וילדיהם והוריו ואשת אחיו אברהם וילדיה לעלות ארצה. בעיר החוף חודידה לא נתנם המושל הטורקי להפליג והם חזרו שבורים ורצוצים לצנעא. משם שלח הרב שלום קובלנא אל השולטן ובתשובה בא דבר מלכות שאסור לעכבם בדרכם. המושל רצה להתנקם בו, אך הוא הצליח להתחמק מפניו ובטבת תרנ"א הגיע עם כל המשפחה לירושלים (חוץ מאביו שחלה בדרך ונפטר בפורט-סעיד).
בבואו ירושלימה התמסר מיד לצרכי הצבור של עדתו. יזם והשתתף ביסוד "קופת הקמח" לעזרה חמרית לנצרכים, חברת "תהלה לדוד", ישיבת "תורת משה" ות"ת "תורה אור". למד בישיבות "בית אל", "חסד אל", בישיבת הבוכארים ובחוגי המקובלים.
בתרנ"ג נבחרו הוא ור' אברהם אלנדאף לראשי הרבנים והמנהיגים של העדה התימנית בירושלים, במסגרת העדה הספרדית הכללית, היה מגדולי המקובלים בעיר הקודש ויחד עם הרב שאול דוויק, ראש המקובלים בעיר, יסד את ישיבת המכוונים "רחובות הנהר" שנתמכה על-ידי עשירי העדה הבוכארית בירושלים. בהשתדלותו בנתה חברת כל ישראל חבתם בית-כנסת גדול ויפה בשכונת נחלת צבי (שכונתהתימנים הראשונה), אשר בה דר עד יומו האחרון. בתרס"ג יזם ליסד חברה בשם "שיבת ציון" להקמת ישוב חקלאי תימני בסביבות ירושלים. בתרס"ד השתתף הוא ור' אברהם אלנדאף בכנסיה המיסדת של ארגון הישוב בזכרון יעקב (ביזמת מ. מ. אוסישקין) כנציגי העדה התימנית. היה נציג העדה בועד הרוחני של העדה הספרדית בירושלים כרבם של התימנים. בשנת תרס"ח דרשו התימנים עדה מיוחדת לעצמם ואחרי מאמצים רבים הצליחו הרב שלום וחבריו להשיג אישור רשמי מהממשלה לעצמאותה של עדתם, ומאז ועד פטירתו היה במשך 37 שנים רבה הראשי של עדת התימנים בירושלים ושקד על הקמתם וסידורם של כל מוסדות העדה מבראשית. בתרע"ב נסע בשליחות העדה למצרים ולסוריה והשיג עזרה לצרכי מוסדות העדה והקים ת"ת לילדים וישיבות לגדולים.
בעקב תאונת דרכים קשה, שאירעה לו בתרע"ד בנסיעה בענין צבורי מירושלים לפתח-תקוה, פחתה בשנות זקנתו פעילותו הצבורית ואז התמסר בעיקר להגות בתורה. הניח אחריו בכתב-יד פירוש על התורה בשם "דובר שלום", פירוש על השירה התימנית, תולדות התישבות התימנים בירושלים (מקצתן נתפרסמו ב"הד המזרח" על-ידי יהודה רצה-בי ), פיוטים דתיים וביניהם פיוט "כתר מלכות" (כדוגמת "כתר מלכות" לר' שלמה בן גבירול.
נפטר בירושלים, א' אלול תש"ד.
מרדכי אדלמן (מיוחס)
נולד בעיירה בפרוסיה המזרחית בקרבת גבול ליטא, ז' סיון תר"ז (1847), לאביו ר' צבי, תלמיד