בצפת ולצרכי בנינו השיג תרומה גדולה מאת מר אטלינגר מפראנקפורט ע"מ. עזר לרבים לבסס את קיומם על עבודה ומלאכה. הביא מחו"ל טחנה לטחינת קפה, מכונות לתפירה ולסריגת גרבים ומסרן לאנשי עבודה בתשלומים פעוטים, לזמנים ארוכים. השתתף עם אלברט ענתבי ביסוד שכונת התימנים "נחלת צבי" בירושלים בעזרת קרן הבאתן הירש וניתנו לבוני הבתים הלואות בתשלומים קטנים ל-15 שנה. בן עזר ליסוד בתי דפוס ובתי כריכת ספרים. יסד שעורים ללימודי השפה העברית ודקדוקה, חשבון והשפה הערבית בשביל תלמידי מוסדות ת"ת. הדפיס סידורתפילה מקוצר לצרכי תלמידים ונוסעים.
בתינ"ב, בהיותו בן 45, נישאה לו לאשה הנערה בת ה-18 גיזלה , בת הרב כתריאל גוטליב , שהיה לפנים רב בעיר איידטקוהנן שבפרוסיה המזרחית, גיסו של הנוסע החוקר הנודע ר' יעקב ספיר , בעל הספר "אבן ספיר", והיתה לו רעיה ועוזרת נאמנה כל ימיו. נפטרה בירושלים שבט תרצ"ט.
אחרי מלחמת-העולם הראשונה התקרב להרב יוסף חיים זוננפלד ול"אגודת ישראל" מתוך נימוקים דתיים, אך השתדל להשפיע, שכלפי חוץ תהיה הזית מאוחדת לכל הישוב, ובו בזמן המשיך את יחסיו הידידותיים גם עם בן-יהודה ועם שאר ידידיו ומכריו במחנה המשכילים הציונים, וכולם הוקירוהו כתלמיד-חכם פקח ושנון, חובב בדיחה ומעודד נדכאים.
בחורף תרפ"ב נסע לגרמניה לשם ריפוי ולנסות לחדש את פעולת החברה "למען ציון", ונפטר בברלין ביום כ"ט שבט תרפ"ב.
יעקב דב קיפניס
נולד בעיירה נישומיר, פלך ווהלין, רוסיה בשנת תקצ"ב (1832), לאביו ר' משה זאב . קיבל וחינוך תורניחסידי. עסק במסחר ומזלו עלה וירד חליפות, אך אפילו בזמנים קשים המשיך במתן צדקה. היה חסיד דבק באדמו"ר מהורוסטופול (ועל שום כך נקרא "יענקלה הורוסטופולר") ובמרכז תקוותיו עמדה הגאולה השלמה בביאת המשיח. היה מתעמק. בעיון בספרי קבלה, וביחוד בספר הזוהר, והיה עורך חישובים וחקירות בהם בדבר הזמן והאותות שיל קץ הגאולה והעלה את חקירותיו על הכתב בצורת מפר. ה"סופות בנגב", שפקחו את עיני דוד הצעירים להתאכזב מתקוותיהם לגאולה על-ידי התמסרות לתרבות הרוסית ולפעולות למען אשרו של העם הרוסי, איכזבו גם את ר' יעקב דב מאמונתו ברבו, שהוא בזכותו ובתפלתו יגן על היהודים מצרות ומפרעות. אולם בעוד שהצעירים המשכילים, שפנו לחיבת ציון ולתנועת ביל"ו, עשו את המהפכה בחייהם בגיל צעיר, כשאדם מוכשר עוד לשינויים קיצוניים, הרי הגיע הוא לאותו מפנה עצמו בהיותו כבר למעלה משנתו החמשים ואב לבנים ולבנות נשואים. הוא הכריז בגלוי בחוגי החסידים, שהבילויים צדקו, כי זוהי הדרך היחידה להצלת העם ולהתחלת הגאולה האמתית. מרד ברבו וספג מכות מידי החסידים שבעירו אך על דעתו לא ויתר.
בתרמ''ז חיסל את רכושו בחצי'חנם ועלה ארצה עם אשתו ושני בניו, דוד-צבי ומשה ובתו גוסיה . (היא נשאה ליהושע דונדיקוב מרחובות, ובנותיה נישאו אחת למשה סמילנסקי , אשתו השניה, ואחת למר ג'ייקובס , פקיד גבוה במזכירות הראשית של ממשלת ארץ-ישראל). זמן מה גר ביפו והיה מראשוני התושבים בשכונות נוה-שלום ונוה-צדק, ואח"כ יצא לרחובות ודר שם כעשרים שנה בצריף-עץ שליד בית חתנו.
ברחובות המשיך באורח-חיים חסידי ובהתעמקלת בלימוד תורה וקבלה ואף ניסה להשפיע ברוח הדת על הדור הצעיר, אך לא בקנאות. היה אומר לצעירים החיים שלא לפי התורה, שלשוא הם מתאמצים להפסיד את חלקם לעולם הבא, כי במעשיהם בבנין הארץ הם קונים את חלקם מחדש, ובכל בית שבונים ובכל אילן שנוטעים הם מקרבים את הגאולה. המשיך בחקירותיו בספרי הקבלה בדבר ה"קץ", וכשהופיע הרצל הכריז עליו, כי הוא האות הראשון לבוא הגאולה והתאים את החישובים שבספרו למאורע זה. על מסקנותיו אלה הודיע להרצל במכתב ארוך, ולא היה קץ לאשרו כשקיבל מהרצל תשובה בחתימת ידו בעברית. כשבא הרצל לבקר ברחובות (בעת ביקורו בארץ בסתיו תרנ"ח לפגישה בירושלים עם וילהלם קיסר גרמניה) לבש בגדי שבת ובקבלת הפנים להרצל ברחוב המושבה פרץ לו דרך בתוך ההמון, נגש אל הרצל וברך "שהחיינו" בשם ומלכות. "הצעת אוגנדה'' דיכאה את רוחו וראה בכך עיכובים מלמעלה בדרך הגאולה.
נפטר ברחובות, כ"א אלול תרס"ט.
ישעיהו פרס
נולד בירושלים, ז' אדר תרל"ד (1874), לאביו ר' חיים , שעלה ארצה בן שש (מראשוני המשכילים בירושלים, מורה לדקדוק, עורך העתון "שערי ציון" וממיסדי הספריה הצבורית הראשונה בירושלים) ולאמו שרה (היתה מורה בביה"ס לבנות מיסודו של מונטיפיורי