אחד לפני ספר התורה הקדושה ויאמר בלב תמים, אם אמנם יש בדעתו לעזוב את האדמה הזאת! שהות ארוכה שתק כל הקהל ובסוף קמה אשתו וקראה: - כל הירא ורך-הלבב ישוב אל הגולה, ואנחנו לא נעזוב את הארץ הקדושה ! - ובזה נסתמו פיות המתלוננים, ורק מתי-מספר עזבו את המקום כמתגנבים. מאז היתה יוצאת עם ילדיה לעזור בסיקול האדמה וניקויה להכשירה לחרישה.
אך המאמץ היה למעלה מכוחם של המתנחלים והמחסור והחובות סיכנו את קיומה של המושבה. אז יצאו ר' דוד שוב והוא באלול תרמ"ג לאירופה לבקש עזרה לביסוס המושבה. בהגיעם בדרכם מצרימה להפליג משם לאירופה נכלאו בהסגר בגלל מגפת החולירע, ובינתים הגיע לראש פנה ר' אליהו שייד , שליחו של הבארון רוטשילד וקיבל את המושבה לחסות הנדיב וחילץ את המתישבים ממצוקתם, ובכסלו תרמ"ד חזרו שני השליחים ממצרים.
מאז המשיך הוא ובניו לעבוד ולהתמסר לשכלול משקו והמושבה בכלל. בגיל קשיש יותר היה רוכב בכל ערב ראש-השנה למירון, עמוס צרכי מזון לו ולתלמידי-חכמים עניים למשך עונת החגים, והיה יושב שם בישיבת ר' שמעון בן יוחאי כל חודש תשרי ועוסק בתורה בנגלה ובנסתר ועבר לפני התיבה בביתהמדרש שם. לעליה-לרגל זו היה לובש בגדי-עבודה נקיים חגורים בחבל. וכששאלוהו הילדים, לבוש זה על שום מה, היה עונה להם: - אכר אני, ובלבוש אכר עלי להופיע לפני בוראי, הבה יראה מה צריך לתת לנו: גשם ושמש בעתם, בריאות ומאה שערים ביבול האדמה.
נפטר בראש-פנה, ט' אלול תרע"ו.
אליהו שייד
נולד בעיר הגנוי שבאלזס בי"ט חשון תר"ב (24.10.1841), חנוכו היה מסורתי וכללי. את הליציאום גמר בקבלת תואר בקלבר, והמשיך אח"כ בחקירות היסטוריות כאוטודידקט.
בשנת 1863 יסד בעירו חברה בשם "עם סגולה". שאיפתה ומטרתה של החברה הנ"ל היתה ריפורמה כללית בחיי הקהלה לפי רוח הזמן. בחברה זו היה מזכירה ואח"כ גם נשיאה.
ב-1870 התענין גם בענינים צבוריים כלליים, נתמנה למזכיר באגודה לעזרה לפצועי המלחמה (מלחמת צרפת וגרמניה). כעבור זמן מה נבחר לחבר המועצה העירונית ולמזכיר העיריה. באותו זמן נבחר גם לנשיא הקהלה בעירו.
ב-1880 התחיל לנסות את כחו בספרות ופרסם שורה של מאמרים ע"א דברי הימים של היהודים בצרפת ובאלזס. גולת הכותרת של עבודתו זו היה ספרו "דברי ימי היהודים בהגנוי". מלבד זה השתתף ברבעון המדעי הישראלי הידוע Revue des Etudes" "|Juives וגם חיבר ספר על רבי יודלמן מרוסהיים.
הדי הפרסומים הללו הגיעו לברון אדמונד רוטשילד והלה מסר לידו ארגון חברת הצדקה "גמילות חסד" בפריס. בשנת 1883 מסר לידו את הפקוח הראשי על ארגון הישוב החדש שהתחיל להתהוות בחסותו בארץישראל.
בסוכות תרמ"ד הגיע ארצה ובקורו הראשון היה בראל"צ. שם הכיר את מתישביה. מראל"צ הלך לעקרון ומעקרון לזכרון יעקב וסביבותיה. בחיפה הצליח לסדר בממשלה את העברת אדמות זכרון יעקב באופן חוקי בטאבו. הפעם עשה בארץ ששה חדשים וראה הכל. בשובו לפריס מסר לברון דו"ח מקיף והציע לפניו תכניות מקיפות לעבודה קבועה ושיטתית. בפריס המשיך לעסוק בחברת "גמילות חסדים", אך מדי פעם בפעם היה בא ארצה, מבקר במושבות וממנה פקידים חדשים. עד כמה נתחבב על הישוב אפשר ללמוד מעובדה זו: כשביקר בזכרון-יעקב נאם לכבודו בבית הכנסת זאב יעבץ ובין השאר הכריז: "כתוב אצלנו "הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא" ויתכן שהנביא התכוון ל...אליהו שייד!"...
בימיו ובהשפעתו ועזרתו נקנתה אדמת "עיון" שבראל"צ, אדמות סג'רה ושטחי קרקע גדולים בחורן ובגולן. על ידיו נגאלו מאות אלפי דונם קרקע. בס"ה ביקר בארץ עשרים ושתים פעם. כשנוסדה חברת "הכרמל" לשם הפצת יינות יקבי הברון, היה מתומכיה העיקריים של חברה זו.
היה ממיסדי בתי הספר הראשונים במושבות. בראשונה היה רצון לתת לבת"ס אלה צביון "אליאנס" עם הצרפתית כשפת הדבור והלמוד. אולם בהמשך הזמן הושפע מההוי הארצישראלי ונהיה למצדד העברית בבתי הספר ולפי פקודתו נוסד אח"כ בראשון לציון גם גן הילדים העברי, הראשון בעולם . לארץ בא כמתבולל, אך נהפך בא"י ליהודי לאומי במלוא מובנה של המלה הזאת.
את הישוב ניהל במשך י"ז שנה (1900-1883). כל מה שנוצר באותן השנים בארץ עבר דרך ידו, ובכל כוחותיו עזר לגידולו של הישוב היהודי. את