עולתו זו כל זמן היותו בגולה, במלחמה אמיצה למען שלמות היהדות המסורתית והלאומית ולמען הציונות השלמה והמכסימלית, למען חינוך עברי דתי ולאומי, למען זכויות המיעוט היהודי (ובעיקר נגד הגזירה לחייב את היהודים לשבות ביום א'), למען הקלת סבלם של המוני היהודים, בעד אוטונומיה ליהודים בניהול עניניהם ונגד הסוציאליזם, הקומוניזם והאנטישמיות, וכן נגד יהודים המחלישים את עמדת היהדות בחומר וברוח. היה פעיל באגודה לתרבות עברית "קדימה" ובאגודה הציונית הראשונה בטורקיה "בני ציון". עמד בראש "המכבי" בסאלוניקי מראשיתו והיה יו"ר האגודה "תיאודור הרצל" וחבר הועד הפועל של ההסתדרות הציונית ביון. אח"כ התפטר מתפקיד זה, בהיותו בלתי-מרוצה מן הקו הפשרני של ההסתדרות הציונית ביחס למדיניות האנגלית לגבי ארץ-ישראל, וכן מתוך הכרה דתית, והצטרף להסתדרות "המזרחי" ונעשה למנהיגה ובמשך הזמן למנהיג ציוני ויהודי ומחנך דור של מנהיגי נוער, וגם ארגן תנועת-נוער חלוצית דתית-לאומית. אח"כ מילא תפקיד חשוב ביסוד התנועה הרביזיוניסטית העולמית וביצירת הסיעה הרביזיוניסטית בקונגרס הט"ו, מה שאפשר לתת לז'בוטינסקי את רשותהדיבור כמו לראש-סיעה. כן יסד את האגודה הרביזיוניסטית "ביתר" ביון ויצר שיתוף בין "המזרחי" ובין הרביזיוניסטים על יסוד מזיגה רעיונית בין שניהם. היה מיסד ונשיא הליגה למען חבר הלאומים, הליגה של שומרי שבת, אגודות-נשים, "מכבי'', "התחיה", "מוריה", חבר ועד הקהלת ומוסדות אחרים. כן יסד אגודה חשאית בשם "השומר" (דוגמת "בני משה") למען ארץ-ישראל ושחרורה. היה ציר בכמה קונגרסים ציוניים, בועידות עולמיות וארציות של המזרחי ושל הרביזיוניסטים. השתתף בועידה העולמית של היהודים הספרדים בוינה בתרפ"ה ונבחר לועד הפועל העולמי. הפיץ ביון מניות של בנק המזרחי והבנק האפותיקאי יפעל למען הקרנות. עמד בקשרים עם ועד המשלחות היהודיות בפאריס, עם ועדת-החוץ של "אגודת אחים" הלונדונית, עם חברת כל ישראל חברים, הברית העולמית של שומרי שבת, ועוד.
עמד בחליפת-מכתבים תמידית עם ז'בוטינסקי בעניני התנועה, ובספטמבר 1924, כשעמד ז'בוטינסקי בשעת יאושו להתרחק מכל פעילות פוליטית ציונית, השפיע הוא עליו שלא יעזוב ואת המערכה.
במלחמת-העולם הראשונה, כשנכנס הצבא הצרפתי לסאלוניקי ב-1917, יסד וערך את העתון "פרוישראל" בצרפתית, שעשה תעמולה ציונית בחוגי הצבא והשלטון ובדעת-הקהל בכלל. אח"כ עשה תעמולה בעד השתתפות היהודים כעם במלחמה וארגן גדוד עברי ביון לשחרור ארץ-ישראל. השיג את הסכמת הממשלה היונית והמפקדה הצרפתית, אך בגלל ההשהיות מצד המפקדה האנגלית במצרים נמשכו חליפות-המכתבים בענין זה עד שנגמרה המלחמה. ערך והוציא עתונים שונים באספניולית לתעמולה ציונית ולחיזוק היהדות בחומר וברוח וכתב מאמרים למאות בצרפתית ובאספניולית בעתוני איסטמבול וסאלוניקי וחוברות על טהרת המשפחה היהודית, על הציונות, על מצב יהודי רוסיה, על המזרחי ועל האנוסים בספרד ובפורטוגל. הוציא לאור את "מדינת היהודים" של הרצל בצרפתית. היה כתב קבוע של "די וולט" ו"ג'ואיש כרוניקל" בסאלוניקי במשך שנים רבות. הופיע ונאם באספות ובועידות רבות והשפיע לטובת רעיונותיו. יסד מוסדות כלכליים וצבוריים לטובת העם, ביניהם: בית יתומות, אגודה הדדית "בני אברהם", אגודת פועלי טבק לאומיים, ועוד. ארגן את העליה ההמונית מיון בשנות 1931-34. היה סגן ראש עירית סאלוניקי בשנות 1925-33.
ביקר בארץ בתרפ"ה כנציג קהלת סאלוניקי בפתיחת האוניברסיטה העברית. ואח"כ בתרצ"ג, ובראשית תרצ"ד בא להשתקע בארץ והתישב בתל-אביב. כאן הוא עוסק בעניני ביטוח וממשיך בפעילות צבורית. הוא הרבה לפעול למען עולי יון וסידורם ועזר להתישבות מאות משפחות, נבחר לסגן יו"ר התאחדות היהדות הספרדית, לחבר ההנהלה הראשית של קרן תל-חי, לועד הפועל של "המזרחי" בת"א, למרכז הצ"ח ולסניף המקומי, לקונגרס היסוד של הצ"ח וכן פעיל הוא ב"ברית השבת", ב"חברה קדישא", ועוד.
יהודה גור (גרזובסקי)
בן ישעיה ראובן, ממשפחת רבנים וראשי ישיבות במשך י"ב דורות. (שם משפחת אביו זקנו היה מהרש"ק, אך נקרא גרוזובסקי על שם העיירה גרוזובה, שהיה דר בה בימים ההם). - נולד בל' שבט תרכ"ב (1862) בעיירה פוהוסט שבמחוז סלוצק, פלך מינסק.
למד ב"חדרים" שונים לדרגותיהם עד ל"ברמצוה". אח"כ למד כתלמידו יחידו של הרב דמתא.