במכתבים עם אישים חשובים באנגליה ובהשפעתו הצטרף ציר בית-הנבחרים סם פינבורג ממנצ'סטר לועד הפרלמנטרי למען ארץ-ישראל העברית.
היתה לו בקיאות גדולה בספרות ובתרבות העולמית בשפות הראשיות, אך עיקר שקידתו היה בתורה, בה השאיר חידושים בכתב-יד. שקד להיטיב לזולת ונתחבב על כל יודעיו, ביחוד העריצוהו יהודי מצרים בעת שרותו שם.
נפטר בירושלים, ד' כסלו תש"ג.
הרב אשר (מסעוד) התשואל (חתוויל)
נולד בעיר טיטואן, מארוקו, בשנת תר"ב (1842), לאביו יוסף. למד בתלמוד-תורה ובישיבה והוסמך לרבנות.
נשא לאשה את שרה (מורה) ממשפחת לניאדו ממנצ'סטר.
בגיל צעיר עלה ארצה וקבע מושבו בטבריה ונתמנה לרב וראש ישיבה.
אחרי שנים אחדות עבר לחיפה ולבקשת היהודים שבעיר הסכים לשרת אותם בתור רב (למעלה מארבעים שנה), מוהל, שופט בדין תורה, מסדר קידושין וגיטין, בתנאי שלא ישלמו לו משכורת ולא יטרידוהו בהצעת מתנות בשום צורה שהיא, והתפרנס מהכנסות הבנין שהקים בחיפה, ולעת זקנה נעזר על-ידי אחותו, אשת שמואל ד-יוסף סלמה מהעיר מליליה.
כיהן כרב-הבולל לכל יהודי חיפה, כספרדים כאשכנזים, תיווך בין יהודים לערבים, ייצג את עדתו בפני הקונסולים ומשרדי השלטון. ישב ועסק בתורה וגם נתן שיעורי תורה לאנשי העדה. כתב חידושי תורה בהלכה ובאגדה, שעדיין לא יצאו בדפוס.
עמד בתוקף על דעותיו בעניני דת וצבור, היה אהוב ורצוי על הצבור כולו, כיהודים כערבים. הרחוב שבו היה מעונו נחשב לקדוש והערבים קראו לו "דיר אל-חכב".
נפטר בי"ג אדר תרס"ט.
צאצאיו: אליהו, עורך-דין בתל-אביב ; משה (נפל בשורות המחתרת "מאקי" בצרפת, במלחמה בכובש הנאצי במלחמת-העולם השנית); יוסף (בקאהיר): סול, אשת מאיר נחום (בקאהיר).
ויקטור נסים לוי
נולד באיסטאמבול, בירת טורקיה, בשנת תרנ"ג (29.1.1893), לאביו יצחק ממשפחה ספרדית ידועה. בהיותו בן שנה עברה המשפחה לאנגליה. שם קיבל חינוך יהודי וחינוך כללי בבית-ספר בברייטון, בביתספר תיכון בקמברידג' ואח"כ למד בוינה בבית-ספר גבוה לסחר עולמי והיה ידידו מנוער של האנס הרצל , בנו יחידו של הד"ר הרצל .
בראשית מלחמת-העולם הראשונה, ב-1914, גויס לצבא הבריטי, שרת בחזיתות שונות ועלה לדרגת קפטן, וכשנוסד הגדוד העברי של המתנדבים היהודים מלונדון הועבר אליו לפי בקשתו ושרת בו כקצין בארץ. כשפורק הגדוד ואנשיו שוחררו והוחזרו לארצות מוצאם, ב-1920, נשאר הוא בארץ ונתקבל לעבודה בשרות הממשלה במחלקת הגזברות.
ב-1921 נשא לאשה את יעל בת המורה והסופר והעסקן יוסף בר''נ מיוחס מירושלים, חתנו של הרי"מ פינס. ב-1922 הועבר לשרות במחלקת העליה הממשלתית ועבד בירושלים ואח"כ ביפו. ב-1924 הוחזר לגזברות שבמרכז הממשלה בירושלים, מילא תפקידים מיוחדים שונים ועלה עד לדרגת סגן משנה למזכיר הכספים במזכירות הראשית. ב-1926 נתמנה למבקר עניני הכ ספים בעירית תל-אביב מצד הממשלה. היה סניגורה של העיר העברית בפני השלטונות המרכזיים, סייע לה בזמנים קשים, השתדל בעד אישור הלואות לעיר לשם פיתוחה ושכלולה, עזר לעיריה בהשגת קרקעות שרונה וקרקעות אחרים להרחבת העיר, עזר לראש העיר ישראל רוקח בהשגת הבטחה ממשרד המושבות לאשר לעיר את ההלואה הגדולה בסך שבעה מיליוני לא"י, ולא פעם סיכן את מעמדו בממשלה בגלל תמיכתו היתרה (לפי דעת הזרים) לעניני העיר העברית ונטיתו הגלויה לטובת הישוב ועניני המולדת העברית בכלל.
בין יתר תפקידיו המיוחדים: בשנות 1932/3 מפרק הבנק החקלאי העותומני וה"פאלסטינה באנק" הגרמני; ב-1933 מזכיר המועצה המרכזית להכרזות והועדה להערכת ההכנסות; ב-1934 מזכיר הועד לתיאום תנועת הרכבות והמכוניות.
כפקיד ממשלתי התרחק מעניני פוליטיקה ומפלגות, אך אהב חיי חברה ונתחבב על מכיריו בעליזותו ובהומור הטוב שלו.
נהרג ביום כ"ג תמוז תש"ז (22.7.46) כשהופצץ בנין מלון "המלך דוד" בירושלים, מקום משרדי המזכירות הראשית ומפקדת הצבא. הוא היה בין הפקידים והמבקרים הרבים בבנין, וכך נעלם גופו תחת ההריסות, ורק ביום כ"ז תמוז (26.7) נמצאה גופתו.
צאצאיו: מיכל אדם (על שם הסבא ר' יחיאל מיכל פינס) וצילה .