יעקב רוסטובסקי
נולד בבולשוי-טוקמאק (קרים), רוסיה, בשנת תר"כ (28.2.1860), לאביו ר' יהודה ליב (שלעת זקנה עלה לירושלים, בנה בה בית-כנסת והיה ידוע בשם ר' יודא ליב טוקמאקר , - ונפטר בירושלים) ולאמו שפרה לבית באי. קיבל חינוך יהודי מסורתי ובבחרותו השתלם בהשכלה כללית, בעיר מליטופול, יחד עם גיסו אחי אשתו - לעתיד, שנודע אח"כ בשם המהנדס זיידנר , חברו של הרצל בציונות ובן-לויתו בביקורו בארץ, ועם זאב (ולאדימיר) טיומקין, שהיה אח"כ, בתר"ן, מנהל המשרד של הועד האודיסאי לחובבי ציון ביפו. השתלם במדעי החקלאות ב"מכון לחקלאות וליעור" בפולבה (פולין), יחד עם מנשה מאירוביץ ועם הד"ר א. זוסמן , שהיו שלשת האגרונומים היהודים הראשונים ברוסיה.
כחברו מנשה מאירוביץ הצטרף גם הוא לתנועת ביל"ו וב-1883 עלה ארצה מייקאטרינוסלאב, התגורר בקן הבילויים בפרדס אנטון איוב הידוע ועבד עם חבריו במקוה ישראל. עבר עם רוב החברים לראשון לציון וחזר עם החוזרים למקוה ישראל. היה פעיל בחבורת הבילויים בעבודה ובתיכון תכניות ועיבוד תקנות לסידור חייהם בעתיד כחקלאים. עם פיטורי הבילויים ממקוה ישראל גברה בו ההכרה המיאשת, שבהשכלתו החקלאית לא ינתן לו להביא תועלת לישוב, ובו בזמן שאביו עלה ירושלימה חזר הוא לרוסיה ועסק במסחר בסביבת ייקאטרינוסלאב עד שנת 1914 והשתתף בפעולה הציונית.
ב-1914 הוזמן לבוא ארצה ולהשתתף בניהול ביתחרושת ללבני סיליקאט שאמרו להקים. הוא בא והשתקע בתל-אביב. אך תכנית הקמת המפעל לא יצאה לפועל בזמן ההוא מסבת המלחמה. ב-1920, עם הקמת הסיליקט, עבד בו עד 1923 וחזר לעסוק במסחר, אבל בארץ. מאז היה סוחר ואזרח ציוני מסור כל ימיו.
נפטר בתל-אביב, תשעה באב תרצ"א, ונקבר בבית הקברות הישן.
בתו מרים היא פקידה במחלקת המדידות הממשלתית ובנו נפתלי פקיד בעירית תל-אביב.
חיים צבי לוין
נולד בעיירה צשניק ליד ויטבסק, (רוסיה הלבנה), בחשון תר"ל (1869), לאביו דוב בן שניאור זלמן חפץ. למד בחדרים ובישיבה. ב-1888 עלה אביו ארצה עם 7 בנים ו-5 בנות (כיום עלה מספר צאצאיו ל-130 נפש בארץ) והתישב בפתח-תקוה. כשנה עבד חיים צבי במושבה רחובות כשנוסדה על-ידי חברת "מנוחה ונחלה" בהנהלת זאב לוין אפשטיין , אח"כ עבר לעבוד כפועל חקלאי במשמר הירדן. כשחזר אחיו הצעיר שמעון מגריניון שבצרפת מוסמך כאגרונום ונתמנה על-ידי דוב בר שליפיאן (דב"ש), שליח אגודת "דורשי ציון" ("אגודת האלף") מרוסיה, לנהל את המושבה עין-זיתים, שאדמתה נקנתה מאת פקידות הבארון בשביל חברי האגודה, לקח אליו את שני אחיו, אריה וחיים צבי, לעבוד אתו. לאחר שנתים עזב דב"ש את המושבה משום שראה כי אדמתה אינה מתאימה למטרות שלמענן רכש אותה, והפקידות המשיכה לקיים את העבודה בנקודה על חשבונה בניהולו של שמעון לוין , ושני אחיו המשיכו לעבוד אתו. אחרי שנים אחדות חזר חיים צבי למשמר הירדן והתנחל שם כאכר בחסות "חובבי ציון" ובהנהלת דוד שוב. שם קיבל בתרנ"ט את סוכנות בית-החרושת ''עתיד" לשמן וסבון, שנוסד במפרץ חיפה על-ידי ש. פבזנר ונחום וילבוש ) למכירת הסבון מתוצרתו בגליל העליון.
בתרס"ג עבר להתישבות בראש פנה ועסק בנסיונות להפקת תמציות-בושם מצמחי-בר: אזוב, הדסים, עניש, למברי, אך בזמן ההוא עוד לא הוכשרו התנאים לפתח את העבודה הזאת לעסק מכניס וכדאי מבחינה מסחרית. ב-1925 נתמנה לנהל בטבריה