אלתר (אברהם אבא אשר) דרויאנוב
נולד לאביו הרב פסח אליקום (גציל) ולאמו תהלה טרינה, בז' תמוז תר"ל, להורים אמידים בעיירה הקטנה דרויא שבפלך וילנה. משפחתו - משפחת רבנים ותיקה, שבמשך מאה שנה לא פסקו מורי הוראה מתוכה. אביו היה רב בדרויא, אעפ"י שפרנסתו באה לו מבית מסחר לברזל שהיה לו.
למד ב"חדר", אח"כ בבית המדרש, בו שמע שעור מפי אביו וסבו. במלאות לו י"ז שנה בא לוואלוז'ין, ושם למד תורה מפי הנצי"ב ור' חיים סולובייציק, ביחד עם חבריו הרב קוק ומ. י. ברדיצ'בסקי. מקץ שנתים וחצי הלך לקופישקי, ושם השתלם בגפ"ת אצל הרב דמתא ר' אבא יעקב בורוכוב. בבית הרב התידד עם בניו (א. מ. ברכיהו וד"ר מ. ברכיהו) - ידידות לכל ימי חייו.
אחרי שובו מקופישקי, במלאות לו עשרים שנה פרסם ב"המליץ" (1890) את הפיליטון הראשון שלו "זכרונות ורעיונות" בחתימת אבג"ד (ר"ת של אלתר בן גציל דרויאנוב). הפיליטון שלו נתפרסם בערב ט' באב, ובו תיאור "תשעת הימים" בעיירות ישראל.
אך הוא לא רצה להסתפק במדעים שרכש לו עד אז. במלאות לו כ"א שנה יצא לברסלוי, כדי להכנס לאוניברסיטה, אך ברדיצ'בסקי, שלמד גם הוא בעיר זו, השפיע עליו להסתלק ממחשבתו זו.
נשא לאשה את ברכה בת דב הלפרין מדבינסק.
לאחר נשואיו פתח בדרויא בית מסחר לברזל. ואולם עסקיו לא הפריעוהו מכתיבת מאמרים ופיליטונים בעתונות העברית.
בשנת 1894, כשהתחילו להופיע קובצי "מזרח ומערב" בעריכת ראובן בריינין, פרסם בהם את מאמרו על "טולסטוי ותורתו".
בשנת 1899 קרהו אסון: נשרפה חנותו והוא אבד את כל כספו. אז יצא לאודיסה, כדי למצוא לו מחיה - לו ולביתו.
כשהתחיל להופיע "השלח" פרסם בו בחתימת "אבא" שורה של מאמרים בשם כולל: "מכתבים מארץ רוסיא". הוא עבר לגור לדוינסק ושם ניסה לעסוק במסחר עצים, אבל גם כאן פנתה לו ההצלחה עורף, והוא חזר לאודיסה החל משנת 1899 נתמנה למזכירו של ועד "חובבי ציון", ובתפקיד זה היה עד 1905.
בשנת 1903 השתתף במשלחת "חובבי ציוך לא"י, כדי לארגן את הישוב הא"י וליסד הסתדרות המורים. בבואו לא"י היה פעיל בכנסיה זכרון-יעקב ביחד עם אוסישקין, חיים אטינגר וזאב גלוסקין.
בשנים 1906 - 1909 שהה בא"י והיה מנהל פנקסים בבית חרושת "עתיד", מיסודו של ש. פבזנר. במשך כל השנים הללו לא הפסיק להשתתף בעתונות גם באידית וגם בעברית. השתתף בשנים אלו בעתונות היהודית הרצינית : "דער יוד", "דער פריינד", "דאס אידישע פאלק" של לוריה וכו'. היה מפרסם מאמרים בפסדונימים שונים: אבא, אבג"ד, אבג"ד האדרעי, אליעזר קופידמן, וד"ר רעטלע, ד"ר טאלער, א. ראם, אל"ף, א. טריינין, א. לוי וכו'.
כשחזר מא"י לרוסיה בשנת 1909 הוזמן כמזכיר למרכז ציוני רוסיה בוילנה, אחר כך נבחר גם כחבר בו. היה עורכו של "העולם", ובתפקיד זה עמד עד 1914 - גם בוילנה וגם באודיסה. עם עריכתו נשתנתה צורת "העולם" מכל הבחינות. במקום המאמרים הארוכים, הנהיג את הרשימה הקצרה. ריכז סביבו את טובי הסופרים והעלה אותם למדרגה גבוהה. "העולם" נעשה לעתון חשוב גם מבחינה פובליציסטית וגם מבחינה ספרותית.
כשפרצה מלחמת העולם הראשונה נפסק "העולם" בין שאר העתונים העברים. אז נענה להזמנת הועד לעזרת הפליטים וערך מסע בערי ביסרביה, פודוליה, וואהלין ופולין, לראות מה אפשר לעשות, כדי לעזור ליהודים נגועי המלחמה. מקצת ממה שראו עיניו בכל המקומות האלה פרסם בדפוס ומקצתם באו אח"כ בתור הערות בקובצי "רשומות" שערך לכתחילה באודיסה ואח"כ בארץ ישראל.
בשנת 1916 התפטר מתפקידו זה וקיבל משרה בחברת נפט אצל הציוני הנדבן ברסלבסקי, שנהרג אח"כ ע"י הבולשביקים.
אחרי מהפכת 1917 חזר אל עבודתו הספרותית. המשיך לערוך את ה"רשומות" וריכז את החומר ל"ספר הבדיחה והחדוד". אחרי שנחרב המרכז היהודי הלאומי ברוסיה, בעטים של הבולשביקים, יצא בתרפ"א, יחד עם קבוצת סופרים, שבראשה עמדו ביאליק ורבניצקי, לא"י. כאן בארץ המשיך את עבודתו הספרותית ועמד בראש סניף "דביר" בא"י.
מפני סבות שונות עזב את "דביר", ונהיה למנהלו של "הלוואה וחסכון" בת"א. ע"י כך עבר לגור בת"א. בראש הוח"ס עמד במשך חמש שנים. בינתים המשיך לערוך את ה"כתבים לתולדות חבת ציון" (הכרך הראשון בעריכתו המצוינת יצא עוד בשנת 1919 ברוסיה). סו"ס נמאס לו להמצא במוסד כספי,