המצביא ג'מאל פחה, כצנזור בירושלים, בירות ודמשק על מכתבים, מברקים, ספרים ודברי דפוס. בתקופת שרותו כצנזור בירושלים העביר טלגרמה לאמריקה על המצוקה הגדולה שבאה על הישוב. בעקב הטלגרמה נשלחה מאמריקה אנית-המכולת "וולקאן" לעזרת הישוב, והוא נאסר והועמד למשפט צבאי ואחרי גמר תקופת המאסר שהוטלה עליו הוחזר לשרותו בצנזורה. כשנתגלה קשר המחתרת העברית "נילי" בסתיו 1917 ונאסרו אנשי "נילי" ו"השומר" והמון "חשודים", נאסר גם הוא ונשלח לבית-הסוהר "חאן איל באשה- בדמשק, מקום מעצר האסירים המדיניים, ומשלא מצא בו המשפט הצבאי שום אשמה נשלח בחשוד - דרך בתי-הכלא של סוריה ואנאטוליה לאיסטמבול, ומשם נשלח לחזית קאוקאז נגד רוסיה ועבד בשרות מסלות-הברזל הצבאיות באזור ארזרום. פעם שמע מפי חבריו הטורקים, שירושלים נכבשה בידי האנגלים, העומדים ליסד מדינה יהודית בארץ-ישראל, וצבא עברי בא מארצות רחוקות להשתתף עם האנגלים במלחמה נגד הטורקים. אז ברח מהצבא, עבר ברגל, בהרפתקאות ובסכנות, את הדרך מארזרום עד אודיסה, כדי להגיע משם ארצה ולהשתתף במלחמת היהודים למען ארצם. מאודיסה הגיע באניה לאיסטמבול אחרי סיום המלחמה וחזר ארצה באניה הצרפתית "לא גיאול", האניה הראשונה, שבולים ואסירים פוליטיים יהודים וערבים חזרו בה ארצה והיהודים שינו את שמה בעברית לאניה "הגאולה".
חזר לעבודה ב"בצלאל" וכשפסקה תעשית המרבדים במוסד זה יסד את המפעל הפרטי "מרבדיה" והמשיך לעבוד בו שנים אחדות.
ב-1930 עבר לתל-אביב וחזר לעסוק בחקלאות (במשק ירקות ובפרדסנות ע"י נחל מוצררה בקירבת שרובה). נשא לאשה את מלכה בת אליעזר פולאק מקופנהאגן. ושוב הנהיג את תעשית המרבדים ב"עמל" וב"ויצו" בתל-אביב, שהתקיימה עד לפני פרוץ מלחמת-העולם השניה, בה היה פעיל במשמר האזרחי. נסע לשני קונגרסים ציוניים בקארלסבאד כשליח מכבי ארץ-ישראל ולקונגרס הציוני בפראג כאורח.
כתב מאמרים ב"החרות" וב"דאר היום" ורשימות הומוריסטיות ב"ליהודים" של ק. י. סילמן . הכין בכתב ספר זכרונות מתקופת סבלו והרפתקאותיו בצבא ובכלא הטורקי ובנדודיו במלחמת-העולם הראשונה.
בניו : אליעזר, מיכאל .
בכור שלום שטרית
נולד בטבריה, בשנת תרנ"ה (20.1.1895), לאביו מכלוף (ממשפחת רבנים שעלתה מטאפילאלת שבמרוקו, סמוך לשנת תרכ"ה ברכיבה על גבי בהמות עד לחוף הים ומשם בספינת מפרשים עד לחוף ארצנו; אותה עליה ממארוקו נקלטה בקרב הישוב הספרדי בטבריה מילידי ארצנו ושכנותיה ופיתחה מסחר עם כפרי הע רבים משני עברי הירדן, ומכלוף שטרית עסק בחקלאות ומסחר תבואות בכפרים משני עברי הירדן) ולאמו חנה בת שלום משקל .
למד בחדר, בבית-הספר של חברת כי"ח (אליאנס), בתלמוד תורה של הרב רפאל ביבאס ובישיבה בטבריה אצל החכם מאיר עקנין והרב אליהו אבולעפיה. ממיסדי אגודת "התחיה" בטבריה להפצת הציונות והשפה העברית. נמשך לתנועות הנוער והיה חבר "מכבי" טבריה ומתוך מגע עם אנשי דגניה הצטרף ל"הפועל הצעיר".
היה מורה בביה"ס של אליאנס בטבריה ואח"כ מורה לעברית ולערבית במושבה מנחמיה (מלחמיה).
במלחמת-העולם הראשונה היה מוכתר המושבה כנרת בשנות תרע"ז-ע"ח, יצר קשרים טובים עם השכנים הערבים ועם פקידי השלטון והודות להם עלה בידו למנוע נגישות מהמושבה ומעריקי-הצבא היהודים שברחו מהצבא הטורקי ומצאו מחסה בה.
כשנכנס הצבא הבריטי בראשית תרע"ט, לטבריה והשלטון הצבאי ארגן את המשטרה מחדש התגייס למשטרה, לפי צו המוסדות העבריים, ויחד עם גרו גרא (קרישבסקי) ארגן את משטרת טבריה. אחרי שלשה חדשים נתמנה לקומיסר משטרת טבריה וכשהועלה קרישבסקי לדרגת קפטין והועבר לנצרת נתמנה הוא למפקד המשטרה במחוז הגליל התחתון. הכניס לשרות הרבה צעירים עבריים, וביניהם רבים מחברי "השומר", בעלי נסיון בשמירת הבטחון הצבורי (לראשיהם חבשו כובעים אוסטרליים, מחמת סירובם לחבוש את הקולפאק - ירושת המשטרה הטורקית). עמד על משמר הבטחון בטבריה ובגליל התחתון כשנקהלו אלפי בידואים ממזרח לירדן (וגם ממערב לו) להתנפל על המושבות העבריות וגם לשלול שלל, כמנהגם. עבר קורס לקצינים בירושלים ואח"כ הועבר לנצרת במפקח המשטרה ליד בתי-הדין בגליל וכקצין נד בראש פלוגת שוטרים רוכבים לביעור השודדים ואנשי ההפקר מהגליל. שמר על הבטחון בלי הפליה בין עדה לעדה, ידע להסביר לערבים לפי תפיסתם את מושגי הסדר והצדק, נתחבב עליהם עד כדי כך, שבבוא הפקודה להעבירו