בית-הספר. רבני האשכנזים כבר הכריזו חרם עוד קודם לכן על בית-הספר למל ובמהרה הרחיבו את החרם גם על המוסד החדש, אך רבני הספרדים עמדו לימינו, ובך נפתח בית-הספר לראשונה בשביל בני הספרדים, ואח"כ התחילו באים ללמוד גם אשכנזים (הראשון שלמד אצלו היה "הספרדי-למחצה" דוד ילין ). תודות לאהדה שרחשו לו שרי השלטון נמנעו האשכנזים מלהציק לו ברדיפות בפועל, ובמשך הזמן התחילו פונים אליו מכל עבר בבקשות להשתדל בפני שרי השלטון לטובת יהודים ומוסדותיהם בענינים קטנים וגדולים שונים, ותמיד היד. מוכן לעזור. בהשתדלותו נרכש מגרש גדול במחיר זול והנדיבים בפאריס ובלונדון עזרו להקים בנינים ולרכוש ציוד לבית-הספר ולבתי המלאכה. הוא הרים את המוסד לדרגה גבוהה, שקד על פיתוח כשרונות התלמידים במקצועות שנמצאו מוכשרים להם, הן בלימודי תלמוד והן בלימודי חול ובמלאכות. לקח את אליעזר בן-יהודה למורה לעברית והנהיג את העברית כשפה מדוברת אף בחצר המוסד, שנועד להפצת הצרפתית בארץ, ולא התחשב בהוראות שנשלחו לו ממרכז החברה מפאריס, כאשר לפי הכרתו לא התאימו לצרכי המקום. כן עזר לשכלול הישיבה הספרדית "תפארת ירושלים". נבחר לנשיא העדה הספרדית ושקד על טובת עניי העדה, השתתף בפעולות צבוריות בענפים שונים, פעל כחבר ב"עזרת נדחים" למען בנין בתים לעולי תימן בכפר השילוח, השתדל אצל מושל ירושלים לבטל במקרים רבים את הגזירה של איסור כניסת יהודים לארץ ממזרחאירופה ולהמתקת הדין של גזירות שונות. עזר לבןיהודה להוציא את "הצבי" ולהתחיל בחיבור המלון הגדול של השפה העברית. יסד יחד עם הרי"מ פינס ובן-יהודה חברה חשאית בשם "תחית ישראל", שבגלל חוסר עזרה לא הגיעה למימוש תכניותיה הלאומיות הגדולות.
בעת ביקור הבארון בנימין (אדמונד) רוטשילד בארץ בשנת יתרמ"ז השפיע עליו שיתן את ידו ועזרתו לגאולת הכותל המערבי והבתים הסמוכים לו על בסיס של חליפים עם ההקדש המושלמי בעל הקרקע ואף השיג את הסכמתו של מושל ירושלים לסידורים המוצעים, כי לא יכול לשאת את חרפת המקום המקודש שנזדהם בתמידות על-ידי תושביו המוגרבים. אך בגלל מניעות שונות לא יכול הבאתן הנדיב לתת את ידו למפעל גאולת הכותל.
לאחר 15 שנות שרות ופעולה פוריה בירושלים הצליחו החתירות תחת מעמדו, וחברת כי"ח פיטרה אותו ממשרתו והעבירתו להיות בא-כחה בניו-יורק בשנת 1897.
כאן המשיך בפעולתו לטובת החברה ולטובת היהודים בכלל, וביחוד להקלת ההגבלות של חוקי ההגירה, כדי להשיג מקלט ליהודים נודדים חסרי מקום מחיה וחיי שלוה. ידע עברית, אנגלית, צרפתית, טורקית, ערבית, אשפניולית, איטלקית, גרמנית ואידית - ובכולן השתמש בתעמולתו למען השרשת מדות אנושיות טובות, ובכללן אהבת הזולת ועזרה לסובלים. כך עבד בשקידה עד לזקנה מופלגת והחזיק משרד על חשבונו להפצת דעותיו. התענין גם בנעשה בארץ-ישראל והשתדל להשפיע בעצותיו לפתרון השאלה הערבית.
נפטר בניו-יורק, י"ד טבת תרצ"א (1.1.1931). ובהשתדלות מוקיריו הובא ארונו ביום י''ב טבת תרצ"ב ארצה ונקבר בירושלים ליד קבר רעיתו.
בתרצ"א פרסם ג"ק ביגאר, המזכיר הכללי של חברת כי"ח בפריז חוברת מוקדשת לפעולותיו בשדה החנוך במזרח.
דוד שוב
(בשמו המלא : משה דוד , לפנים יענקוביץ) . נולד במונשטי, רומניה, כ"ב תמוז תרי"ד, לאביו חיים יעקב, בן-תורה, סוחר, עורך-דין חובב, ולאמו ממשפחת רבנים מפודוליה. למד עד גיל בר מצוה ב"חדר" ואח"כ עוד חמש שנים בבית-המדרש והגיע לידיעה רבה בתלמוד.
אחי אמו, הרב יוסף אריה הכהן , היה לפנים רב במונשטי, ובשנת תרכ"ד, בהיותו בן 45, עלה ארצה. כדי לעבוד את האדמה ומחוסר אפשרות לכך יסד לעת-עתה בית-חרושת קטן לספירט בחיפה (לאחר-זמן היה רבו של כולל רומניה בצפת ולבסוף רבה של המושבה ראש פנה). נסע לעתים לרומניה לעשות תעמולה לישוב ארץ-ישראל ובאחד ממסעיו אלה הגיע למונשטי והכין את משה דוד בן אחותו לבר-מצוה, לימדו תלמוד והשפיע עליו חיבה לציון, ואף רצה לקחתו עמו ארצה, אך הוריו סירבו.
בן י"ח נשא לאשה את שרה הינדה בת ר' דוב מבאקאו, למד שחיטה ונהיה לשו"ב (מכאן שםהמשפחה העברי שוב שבחר לו), וגם חכר טחנות. והתפרנס בשפע, אך תשוקתו לארץ האבות לא הרפתה ממנו. בתרל"ד יסד יחד עם אברכים אחדים (ביניהם הרב חיים פוליק ודוד בוקששטר ) אגודה להכנת.