הקהלה העברית המאוחדת, ציר חיפה והגליל לקונגרס הציוני הי"א (וינה, 1913). חבר ועד הקהלה החיפאית מראשיתו, חבר פעיל בהנהלת הקהלה, ציר חיפה באספת הנבחרים הראשונה של כנסת ישראל. מזכיר ועד הקהלה בשנות 27-1922. מנהל חברת הביטוח "יהודה" לחיפה ומחוז הצפון בשנות 30-1927, ומאז המזכיר של לשכת המסחר והתעשיה העברית לחיפה והמחוז. מהחברים המיסדים הראשונים של שבונות הדר הכרמל ובת גלים. חבר בית-הדין לשכר דירה, ממונה מטעם הממשלה והעיריה לקביעת שכירות של בתי-עסק, ממונה להערכת השכירות של דירות מוחרמות מטעם השלטון.
ב-1937 העניקה לו ממשלת צ'כוסלובקיה את אותהכבוד "האריה הלבן" בעד שרותים מסחריים.
השתתף בקביעות בעתוני בן-יהודה "השקפה" ו"הצבי", אח"ב ב"דאר היום" ובעתונים אחרים. חיבר ופרסם את הספר "חיפה עיר העתיד" ועורך את הביוליטינים של לשכת המסחר.
יוסף חיים הכהן דוויק
נולד בדמשק, ט"ו כסלו תרל"א (1871), לאביו אברהם, בן למשפחה עתיקה ומיוחסת, שהתפרנס מתפירת מדים לקציני הצבא התורכי. למד בביה"ס של חברת כי"ח, וכשהתקרב לגיל בר-מצוה עברו הוריו לטבריה. למד שניב אחדות בישיבה בטבריה והוסמך לרבנות. נשא לאשה את רבקה בת ר' מאיר ניניו , מנכבדי טבריה, ונתמנה למורה בביה"ס של חברת כי"ח בעיר זו. נאבק שנים אחדות עם התנגדות החרדים לבי"ס זה, שחשבוהו למכשיר של התבוללות צרפתית והתנכרות ליהדות ועבר להורות בבית-הספר שהחזיק הבארון בנימין רוטשילד בזכרון יעקב, ולאחר שנים אחדות חזר להורות בביה"ס של כי"ח בטבריה.
כשנתקבל הרב ר' חיים יששכר אבולעפיה ב1911 לחכם באשי (רב ראשי באישור הממשלה) בטבריה נאם ר' יוסף חיים דוויק בטקס הרשמי שנערך בבית הממשלה והעמיד בדבריו זה לעומת זה את היחס כלפי היהודים מצד ספרד (גירוש ואינקביזיציה) ומצד טורקיה, שקיבלה את המגורשים והתיחסה בטוב ליהודים בכלל, ורמז על ירידת ספרד כעונש מן השמים על התאכזרותה ליהודים. ממלא-מקום הקונסול הספרדי, שהיה נוכח בטקס, דרש מהקאימקם לאסור את הנואם ולהעמידו למשפט פלילי באשמת פגיעה בכבוד מדינה ידידותית. הקונסול הספרדי הכללי שבחיפה, שהוגש לו הנוסח המלא והמדויק של הנאום, ויתר על התביעה, כי לא מצא בנאום עלבון לממלכת ספרד כעת, רק בקורת היסטורית על עובדות מלפני מאות שנים. על כל פנים, כדי להפטר מרדיפות העלולות להתחדש, עזב את טבריה ועבר להורות עברית וערבית בבית-הספר במטולה. שם עבד למעלה משבע שנים רצופות, היה הבד המועצה המחוזית (מג'לס אידארה) בג'דידה, ועם פרוץ מלחמת-העולם הראשונה היה המקשר בין המושבה ובין משרדי השלטון שבג'דידה. גויס לצבא ושרת כשלש שנים בדמשק. כששוחח- מהצבא נתמנה למורה ביסוד המעלה, וב-1919, אחרי עבדו בהוראה למעלה מ-40 שנה, יצא לפנסיה והשתקע בטבריה.
חיבר ספרי-לימוד אחדים לשפה הערבית, שהשתמש בהם בכתב-יד להוראה בשיעוריו בבתי-הספר, והם נשארו בכתב-יד. כתב מאמרים רבים בעתונות הערבית למען השלום בין שני העמים שבארץ והרבה להתפלמס עם נג'יב נצאר, עורך "אל כרמל".
אחותו היתה נשואה להחכם נתנאל טראב הכהן , מורה בביה"ס של כי"ח בדמשק. עליו הוטל לעת זקנה התפקיד העגום כשלקחוהו חיילים בלילה מביתו והביאוהו לבית-הסוהר לומר ווידוי עם נעמן בלקינד ויוסף לישנסקי לפני שהוצאו להורג בגלל פעולתם במחתרת העברית "נילי" לעזרת הצבא הבריטי במלחמת-העולם הראשונה.
בניו הם : רחביה , מנהל משרד רישום הקרקעות, אברהם, לשעבר מנהל הדואר בכפר-סבא ובחדרה וביום מדפיס, ועמנואל , עורך-דין - שלשתם בתלאביב.