השתתף בועידה הציונית הכל רוסית בהלסינגפורס (1906). בועידה הנ"ל נבחר לחבר מרכז ציוני רוסיה, ובתפקיד זה עמד עד 1918.
אחרי שהד"ר לוריה עלה לארץ ישראל ערך זמן-מה את ה"דאס אידישע פאלק", ואח"כ, כשהועבר בסוף 1908 "העולם" לוילנה ערך גם אותו חצי שנה, עד שדרויאנוב נהיה לעורכו.
נשא לאשה את פרידה בת בנימין קפלן מוילנה. בקונגרס הציוני בהאג (1907) נבחר לחבר הועד הפועל הציוני הגדול ונמסר לו לעמוד בראש הפעולה הציונית בכל ליטא.
ערך כמה מסעי תעמולה. ביחוד הצליחו המסעות המשותפים שלו עם המשורר ש. פרוג.
בשנות מלחמת העולם הראשונה עבד הרבה לטובת הפליטים בחברת "יעקאפא" שמרכזה היה בפטרבורג. בחודש אוגוסט 1915 אחרי שנסגר ה"ראזסוועט", נפתח במקומו שבועון חדש בשם "ייברייסקאיה ז'יז'ין", והוא היה עורכו. יסד הוצאת ספרים ברוסית בשם "ספרות", הוציא שלשה קבצים ספרותיים בשם הנ"ל, "אנתולוגיה של השירה העברית" ביחד עם המשורר הרוסי ולדיסלב חודסיביץ. מספר שירים שבאנתולוגיה זו יתורגמו על ידו. כן הוציא ברוסית אנתולוגיה "על נהרות בבל" (השירה על נושאים יהודיים מביירון עד ביאליק).
היה יו"ר הציונים במוסקבה, ונכנס לקהלה היהודית שם מטעם הציונים. בועידת הקהלות בימי הבולשביקים בש' 1918 היה אחד מנשיאיה. באותה שנה יצא לוילנה ושם חידש את עבודתו הציונית והשתתף ביצירת הקהלה הדמוקרטית הראשונה, וגם נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית בליטא.
בוילנה הוציא לאור את העתון "לעצטע נייעס" ואחרי שנסגר העתון הזה הוציא עתון בשם "די יידישע צייט". כשנכבשה וילנה (1919) ע"י הפולנים נאסר יחד עם הסופרים וייטר וניגר ועמד בסכנת מות (ווייטר נהרג אז ע"י הפולנים). הוא ניצל תודות לשאילתא שהכניס אורמסבי גור בפרלמנט הבריטי ותודות להתערבותו של הציר האמריקאי בוורשה גיבסון ובהשפעתו הישירה של יוזף פילסודסקי ראש המדינה בפולין.
ייצג את התנועה הציונית ואת ועד הקהלה בוילנה בקבלת ועדת מורגנטוי-ג'דוין שנשלחה מאמריקה לגשר בין היהודים והפולנים.
בש' 1919 עלה ארצה וכאן פעל זמן קצר בועד הצירים ואח"כ נתמנה לעורכו של "הארץ". בתפקיד של עורך העתון הנ"ל עמד במשך שלש שנים. באותה התקופה הוציא וערך את "ספר הקונגרס" ליובל הכ"ה של קיום ההסתדרות הציונית.
החל מש' 1923 התמסר לעבודות קרן היסוד ובשנת 1926 נתמנה למנהל ראשי של קרן היסוד. בתפקיד זה עבר לא פעם את כל ארצות תבל (מחוץ לרוסיה), ובעבודתו למען הקרן הנ"ל הצליח באופן יוצא מן הכלל.
גם בשנות מלחמת העולם השניה נסע לכל ארצות אמריקה הלאטינית ושהה זמן-מה לרגלי עבודתו בלונדון המופצצת.
היה הראשון שתרגם את שירי ביאליק וטשרניחובסקי לרוסית, הוציא קובץ שירים שלו והדפיס מאמרים רבים על נושאים ספרותיים וצבוריים. על הרבה מהם חתם בפסידונימים: ל. י., ל. ב., ל. בוריסוב, "דרימר", וכו' וכו'.
הוציא כמה קובצי שירים שלו באידיש (היימאטס קלאנגן). בש' תרצ"ח פרסם חוברת זכרונות שלו בשם: "בימי האביב". כן פרסם בספרית "לנוער" של הקרן הקיימת חוברת על "הרמן שפירא".
לקט משיריו תורגם לאנגלית על ידי סילביה סטן והופיע בקונטרס מיוחד.
בתרצ"ח הופיע בריגה קובץ שיריו ברוסית בשם "משואות על ההרים".
צאצאיו: מרים אשת ראובן שטין (קבוץ גבעת חיים), תמר אשת ישעיהו אורנשטין (קבוצת אילון), ובנימין (עתונאי ב"דבר" ו"העובד הציוני").
רפאל זאב סברדלוב
בן הלל. - נולד ו' סיון תרמ"ה בכפר מירונובה ע"י פולוצק, פלך ויטבסק, ברוסיה. אביו היה קבלן בנין ועסקן צבורי. אמו - רבקה הניה בת שמואל לבוב מאוסביה.
למד בחדר ואח"כ ב"ישיבה". בלמדו ב"ישיבה" השתלם בחשאי בלמודים כלליים ונבחן בבית הספר הריאלי בדוינסק.
לציונות נמשך משחר נעוריו. היה ממיסדי תנועת "צעירי ציון" בחבל הבלטי. בשנת 1904, לאחר חג הסוכות, עלה לארץ. מתחלה עבד כפועל במושבות יהודה והגליל, והיה ממיסדי מפלגת "הפועל הצעיר" וממניחי יסודותיה בשנים 1905-1906. בתור פעיל ומיסד המפלגה נתמנה למזכירה הכללי של "הפועל הצעיר", ובתפקיד זה שמש עד 1907/08. באותו פרק הזמן נתמנה גם כחבר המועצה הא"י