בלבוב. למד רפואה בשנות 1905-10 באוניברסיטאות לבוב, קיל, מינכן, וינה, בה הוכתר בתואר דוקטור לרפואה ביום 17.2.1911. התמחה ביחוד במקצוע העינים ובשנות 1911-13 היה אסיסטנט בקליניקה לעינים של הפרופ' הירשברג בברלין.
ב-1913 הוזמן לנהל את מחלקת העינים של "תחנת הבריאות מיסודו של נתן שטראוס" בירושלים, יסד את התחנה הראשונה למלחמה במחלת הגרענת (טראכומה) בארצנו, יסד את המרפאה הראשונה לריפוי עיניהם של ילדי בתי-הספר ובהדרכתו נוסדו אח"כ עוד מרפאות כאלה בירושלים ובמקומות אחרים בארץ. ב-1913 היה אחד מ"ארבעת האריות" (אריהבעהם, אריה גולדברג, אריה פייגנבוים ואריה שמעוני מקלר ) שיסדו את הארגון העברי הראשון של רופאים בשם "אגודת רופאים דוברי עברית" ומסוף 1918 עד 1920 היה מזכיר הסתדרות הרופאים בירושלים ובשנות 1925-27 היה יושב-ראשה. ב-1922 נתמנה לרופא-עינים ראשי בבית-החולים רוטשילדהדסה בירושלים וב-1926 לרופא-עינים ראשי של הסתדרות "הדסה" בארץ-ישראל. מ-1922 היה מורה בביה"ס לאחיות הדסה בירושלים ובשנות 1923-26 ראש חבר המורים. בתפקידו זה הכשיר אחיות רבות לשרות בריפוי עינים בבתי-ספר, במרפאות ובבתיחולים. בסוף 1925 יסד את האיגוד הארצי ואת הסניף התל-אביבי של רופאי העינים. ב-1923 יצא למסע-מחקר והשתלמות לאירופה וביקר בבתי-החולים הגדולים בלונדון, ליברפול, פראנקפורט ע"מ ופרייבורג. ושוב יצא למסעי מחקר לאירופה ולאמריקה בשנות 1927-28, השתתף בקונגרסים ובכינוסים ארציים ובינלאומיים של רופאי-עינים בהיידלברג (1927), בברסלאו (1928), בואשינגטון (1928), באמסטרדאם (1929), במאדריד (1933), בקאהיר (1937) ובבירות (1938). - בכמה מהם הופיע כציר אגודת רופאי העינים בארץ-ישראל, - ובהרצאותיו על חידושיו ומסקנות מחקריו עורר את תשומת-לב העולם המדעי להתקדמות הרפואה בארצנו. ב-1936 הוכר ע"י חבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית כראוי להוראה וב-1939 נתמנה לפרופיסור לאופטאלמולוגיה באוניברסיטה העברית, בה היה הדיקאן הראשון של הפרי-פקולטה לרפואה בשנות 1937-44.
בחקירותיו התמסר ביחוד למחלות-העינים השכיחות בארצנו, אך גם בשטח הכללי של ענף רפואי זה הגיע להישגים חשובים. יסד וערך במשך כמה שנים את הירחון "הרפואה" ורבעון בינלאומי לרפואתהעינים במזרח הקרוב. פרסם ב-1917 ספר יסודי במקצועו בשם "העין'' וכמה עשרות מאמרים ומחקרים בחוברות וכתבי-עת מדעיים בעברית, אנגלית וגרמנית בארץ ובחו"ל.
ליובלו ה-60 פרסם (בהוצאת "הרפואה" ירושלים תש"ו) חוברת על "50 שנות אופטלמולוגיה בארץישראל" ובה תולדות ההתקדמות העיונית והמעשית של ריפוי העינים בארצנו וביבליוגרפיה של כל החיבורים המדעיים בענף זה מאת אנשי המקצוע בארצנו.
בתור חובב עוסק הוא, ובהצלחה, גם במוסיקה ובציור אמנותי.
אשתו היא רחל בת יוסף מיוחס, ממיסדי הישוב העברי המחודש בארצנו (נכדת יחיאל מיכל פינס).
יוסף זימנבודה
נולד בצ'נסטוכוב, פולין, בשנת תר"ל (15.8.1870), לאביו רפאל ולאמו מיכל . קיבל חנוך יהודי מסורתי והתמסר בראשית שנות בחרותו לפעולה ציונית בין הנוער. גם הוריו השתוקקו לעלות ארצה, חיסלו את עסקיהם, עברו לרומניה, הפליגו באניה עד בירות בתרמ"ז. בהיות אז שערי הארץ סגורים בפני עולים יהודים ממזרח-אירופה חזרו ההורים מבירות לפולין. אך יוסף הצעיר חדר ארצה כעולה "בלתי חוקי" ובא לזכרון יעקב.
כאן נתקבל כאחד התלמידים הראשונים בביתהספר החקלאי לפועלים, שיסד הבארון רוטשילד במושבה. למד בשלש שנים את עבודות הכרם והפלחה לסוגיהן ונתחבב על מוריו, מדריכיו וחבריו.