היא השפיעה על ערבים עשירים להלוות לבעלה את הכסף הראשון לרכישת אדמת עמק יזרעאל בפעם הראשונה בתר"ן-נ"א, ועל ד''ר זאב טיומקין , ראש משרד חובבי ציון בארץ בזמן ההוא, השפיעה שיתן את הסכמתו הרשמית לגאולת העמק. אח"כ, כשסוכלה הקניה הזאת בגלל גזירות השלטון על העליה ועל מכירת קרקעות ליהודים, ותשלומי יהודים רבים בגולה, שהתקשרו עם חנקין לקנות חלקות אדמה בעמק, הלכו לאיבוד אצל המוכר סורסוק , - עזרה אולגה לבעלה בהמצאת הכספים כדי להחזיר לקונים את תשלומיהם, וכך חיו שניהם שנים אחדות במחסור, במצוקה ובעבודה קשה.
עזרה בעידוד ובהשפעה לכל מפעל חדש בישוב, ובהשפעה שלה ושל בעלה נכנס המהנדס גדליהו וילבושביץ כשותף לבית-החרושת "עתיד" לשמן וסבון בשנת תרס"ג.
כשנאסר יהושע חנקין ב-1915 בפקודת ג'אמל פחה כעסקן ציוני מסוכן, במלחמת-העולם הראשונה, וגורש לסיואס שבאנאטוליה, מקום מזיק לבריאות, הצטרפה אליו מרצונה, ואח"כ, בהשתדלות הנרי מור גנטאו , ציר ארצות-הברית בטורקיה, הורשו לעבור לעיר ברוסה.
אחרי המלחמה חזרו לתל-אביב והיא המשיכה לעזור לבעלה בפעולותיו לגאולת האדמה והרבתה לפעול ולתרום למפעלי חסד (על שמה נקרא ביתההבראה "שלוה" למחוסרי ואמצעים ברחוב יבנה בתל-אביב).
בשנותיה האחרונות ריתקתה המחלה למטתה. נפטרה בתל-אביב ביום א' דפסח, ט"ו ניסן תש"ג, וביום המחרת הובלה לקבורה בצלע הר הגלבוע, על יד מעין חרוד (עין חרוד), בקבר שבעלה הכין בשביל שניהם במקום הנשקף על פני עמק יזרעאל, שנגאל במרצו ובעמלו ובעזרתה.
חמדה רוזנברג
נולדה במושבה פתח-תקוה, בשנת תרמ"ט (14.9.1889) לאביה ר' זאב ברנדי , מראשוני המתישבים ביהודיה ובפתח-תקוה, מקבוצת "הביאליסטוקאים", ולאמה הניה . קיבלה חינוך דתי בבית ההורים ולמדה בביתהספר המקומי מפי המורים מ. צ. זפרן, אליהו ספיר ואריה ליב גורדון . כבת 16 השתתפה ביסודה ובפעולותיה של "חברת לינה", שתפקידה היה לטפל בחולים עניים, ללון אצלם בלילות לשם שמירה וטיפול, לעזור ברופא וברפואות, והד"ר כהן-ברנשטיין, שהיה אז רופא במושבה, נתן לחברות הצעירות שיעורים בעזרה ראשונה, באנטומיה, בהיגיינה וכו'. תוך הפעולה לעזרת חולים היה עליהן לעמוד בפני הזקנים השמרנים במושבה שהתנגדו להתעסקות צעירות בענינים אלה, וכן ניהלו מלחמת תעמולה מיגעת למען יסוד בית-חולים, אך לשוא. בשנת 1909 נישאה למר דוד רוזנברג. אחרי הכיבוש הבריטי השתתפה במשלחת לועד הסיוע לקבל הקצבה לעזרת עניי פתח-תקוה. ב-1920 השתתפה ביסוד חברת "העבריה", שמטרתה היתה להפיץ את השפה העברית. ב-1925 היתה הראשונה בין נשי פתחתקוה במלחמה לשווי-זכויות, לזכות בחירה למוסדות המושבה ולמוסדות הארציים, היתה צירה מטעם נשי פתח-תקוה באספת הנבחרים הראשונה וכן בכינוסים ארציים ובועידות רבות של התאחדות נשים לשווי-זכויות. פעילה בהנהלת גמילות-חסד של חברת "בנות התקוה" ובהנהלת מושב זקנים וזקנות בפתח-תקוה.
אפרים צבי חרל"פ
נולד בטיראספול, פלך חרסון, רוסיה, ח' תמוז תרי"ח (1858), לאביו יוסף שלמה , מגזע דוד המלך לפי המסורת שבמשפחה. קיבל חנוך מסורתי, נשא אשה, התישב בעיר ניז'ין, פלך צ'רניגוב, עסק במסחר והיד, סוכן להפצת טבק בעיר ובמחוז. בתרמ"ב ארגן שם אגודת חובבי-ציון והיה יו"ר הועד שלה. בויכוח האדמו"ר רבי שלום בר, מבית חב"ד, עם ראשי חובבי ציון שבעיר שאל אותם הרב, כיצד מתכוננים לחזור ארצה מבלי לשמוע תחילה את בשורת אליהו הנביא ושופר של משיח ? - וחרל"פ השיב : "רבי, אני שמעתי את קול השופר, ומי שלא שמע, ודאי אינו ראוי לכך..." הרבי הבין את הרמז הברור שבתשובה ולאחר זמן ביקש מהם לקחת אתם את בנו כשיעלו ארצה.
כשנתאלמן מאשתו עלה ארצה בחנוכה תר"ן והחל מיד לעבוד בראשון לציון בסיתות אבנים לבנין יחד עם אהרן אייזנברג והשיג "זכות ישיבה" במושבה מאת פקידות הברון רוטשילד ששלטה שם. האוירה של שלטון הפקידות לא היתה לפי רוחו, וכשנוסדה המושבה רחובות בתרנ"א עבר לעבוד שמה בחקלאות ובנטיעות. אח"כ היה הרוח החיה בתנועת הפועלים וצעירי רחובות, שעברו במושבות הנתמכות והמתנהלות על-ידי פקידי הבארון ועוררו את המתנחלים לדרישת עצמאות כלכלית על אחריות עצמם ושחרור מהאפוטרופסות של הפקידות. בעקב תעמולה זו נתכנסה בראשון לציון אספה כללית, שהחליטה לדרוש מהנדיב למסור את גורלן של