ב-1920 עברה בלילה ללא רשיון את הגבול לשטח פולין והצטרפה לקיבוץ הכשרה בקוטנו.
ב-1921 עלתה לארץ. הצטרפה מיד להגנה ולמדה לאחוז בנשק. עבדה בבנין בית-החרושת סיליקט בתלאביב, בפרדסים, ב-1922 ב"קבוצת הבשקירים" (אדמת ג'יסר) בכיבוש בעמק הירדן, ב-1923 בבנין הסמינר על שם לוינסקי בתל-אביב, ב-1924 בפלוגת עין-חרוד שבפתח-תקוה ואח"כ הצטרפה כחברה קבועה במשק עיןחרוד, ובאחרונה בפלג הקיבוץ המאוחד של עין-חרוד.
ב-1924 נישאה להרב אברהם בן הרב יואל תרשיש. ב-1925 השתתפה במשלחת הראשונה של ההסתדרות להחלוץ בפולין. ב-1928-1926 הושאלה מהמשק לריכוז העבודה במועצת פועלי חיפה. ב-1932 היתה חברה במזכירות מועצת הפועלות ופעילה בהנחת היסוד לארגוני אמהות עובדות וביצירת קשרים ראשונים עם "פיונרן וואמען" בארה"ב. ב-1934-1933 היתה חברה במזכירות הקיבוץ המאוחד ובועד המפקח של קופת חולים. מ-1935 עד סוף 1938 פעלה בשליחות ההסתדרות בגרמניה, תחלה כחברה במרכז החלוץ לגרמניה ומ-1937 ואילך כמזכירתו ופעלה בריכוז ההכשרה לנוער בגרמניה עצמה ולבני הנוער שהוצאו משם לדניה, הולנד, שוודיה ויוגוסלביה, ומסוף 1938 עד מרס 1939 פעלה באנגליה בריכוז עניני ההכשרה לנוער בגיל בינוני שהוצא מגרמניה, בחוה שהתקינו למטרה זו באחוזה של משפחת הלורד בלפור ליד אדינבורג. (מפעל זה התחיל ב-150 בני נוער ובמשך התקופה האמורה עלה מספרם ל-2500, והודות למפעל ההכשרה בקשר עם "עלית הנוער" נתאפשר להחזיק אותם בני גיל 16-14 בקיבוצי הכשרה מיוחדים בגרמניה ומחוצה לה עד שיאופשר להעלותם לארץ, ובכך ניתנו להם עוד בגולה בית ומחסה, ובעיקר יציבות נפשית שבהרגשת מולדת יהודית במקום המולדת הגרמנית שנעקרו ממנה ביד אכזרית בגיל המסוכן ביותר מבחינה זו, והיה זה מפעל-הצלה גשמי ורוחני, אנושי ולאומי כאחד).
בשנים 1947-1944 פעלה כחברה במרכז קופת חולים במחלקת הפרסונל, בהשתתפות בביקורים ובתכניות, ויסדה את נוה-אם שליד כפר מלל, שנהפך אח"כ למוסד ילדים.
מ-1947 ממלאה את התפקידים דלהלן: חברה במרכז הקיבוץ, בועד המנהל לעלית הנוער, בועד המפקח על קופת חולים בהנהלת קרן נכות, בועדה המדינית ובמרכז של מפלגת אחדות העבודה-פועלי ציון, במזכירות יעדת הבקורת המרכזית של ההסתדרות, במועצת הפועלות ובמועצת ההסתדרות.
היתה צירה בקונגרסים הציוניים: ה-20 בציריך, (1937) וה-23 בירושלים (1951), בקונגרס למען השלום בהלסינקי, בקונגרס האמהות בלוזאן, בכינוסים של הפדרציה לנשים הדמוקרטיות בג'נבה ובפקינג ובקונגרס היהודי העולמי בפאריס.
פרסמה מאמרים ב"דבר" (מ-1925 ואילך), "מבפנים'', "צרור מכתבים" (גם בעריכת שלשה שנתונים בשנות פעולה בשליחות בגרמניה), בקובץ "עשר שנות עלית הנוער", "החלוץ", בכתבי-עת של תנועת הפועלות ("דבר הפועלת", "דברי הפועלות''), "למרחב", יומני עין-חרוד. השתתפה בעריכת הספר "חברות בקיבוץ" והחוברת "אמהות" ו"עזרה הדדית" בהוצאת קופת חולים.
בתה : רחל (תלמידה).
שלום זימנבודה
נולד ג' ניסן תרס"ז (18.3.1907) בזכרון יעקב, לאביו יוסף (ראה כרך א', עמוד 90) ולאמו קיילה בת יהודה לוקצ'בסקי. גמר את בית-הספר העממי במושבה ואח"כ נרתם לעבודה במשק ולאחר זמן גם בפעילות במכבי ובעניני צבור.
ב-1934 נשא לאשה את תמר בת שלמה חימו-עצמוני . היה פעיל בהגנה, סגן המא"ז בזכרון יעקב, ופעיל בעניני שמירה ובטחון מקומיים וארציים.
כחקלאי בן חקלאי הנו פעיל בעניני צבור במכבי, בארגון החקלאים והכורמים בזכרון יעקב, חבר הנהלת הועד החקלאי, חבר מועצת אגודת הכורמים בישראל, חבר הנהלת מרכז התאחדות האכרים בישראל, אח במסדר בני ברית.