מאשתו השניה: תקוה אשת הנרי בן-ראי (מנהלי בתה"ס אליאנס), יהודית אשת ויקטור זרמתי (עו"ד מקהיר), שושנה אשת ד''ר ליאון דציאן (סגן פרקליט המדינה), מלכה אשת קורנל שווארץ. מאשתו השלישית: בנו - שמעון אילון (אגרונום).
דוד בן-ארי (דוברושקלנקה-גוטגלז')
נולד בעיירה סירפץ, פלך וורשה (פולין) בשנת תרס"ט (6.1.1909).
לאביו אריה דוברושקלנקה-גוטגלז' ולאמו שרה בת צבי אריה הירש לייב רוזן מפלונסק.
קבל חנוך תיכוני, בי"ס למסחר.
היה מנהל מנסרת עצים.
פעיל בניהול תנועת נוער ציונית בפלונסק, ממיסדי תנועת הנוער הציוני בפולין וחבר המועצה הראשית.
בשנת 1933 עלה לארץ.
בהתחלה עבד כפועל בנין.
הקים את המעברה הראשונה בבת-ים.
חבר מפא''י מיום בואו לארץ. ומפעיליה הראשיים במקום. חבר מרכז מפא"י.
ממיסדי ההסתדרות במקום, חבר מועצת העיר "בתים" מהיום הראשון להכרזת הרשות המקומית.
מנהל ומארגן חבורת העולים והמעפילים.
בין פעילי הקואופרציה הצרכנית ומנהל "יחדיו" לשעבר.
מנהל מחלקת האספקה למשפחות החילים במלחמת השחרור ומרכז הצרכניות בישובי העולים והמעברות בארץ בימי העליה הגדולה בקום המדינה.
בשנת 1933 נשא לאשה את בתיה בת חיים קולבק. בשנת 1936 היה סגן המועצה המקומית.
משנת 1949 ראש עירית בת-ים, הצליח במרצו להפוך את שכונת ''בית-וגן" לעיר גדולה הנקראת כיום "בת-ים".
בימי המאורעות ובמלחמת העצמאות, בעזרת חברי ההגנה ואזרחיה (יושב-ראש ועדת הבטחון של המועצה המקומית), הגן על המקום, ולא נכנעו לכנופיות הערביות מיפו, שירו יום ולילה על בת-ים והשתדלו להשמידה.
יו"ר הקורטוריון של "בית שלום אש" בבת-ים שהוקם בהשתדלותו.
פעיל במוסדות צבוריים שונים.
כתב מאמרים בעתונות בעניני העיר.
צאצאיו: חיים, אביה.
מרים הומינר
נולדה ברחובות בשנת תרס"ו (1906).
לאביה דוד הומינר (ראה בכרך זה) ולאמה צפורה (פייגה רייזל) בת ר' יהושע פלר (נכדתו של ר' משהפינס, מקרובי הבילוי ר' יחיאל מיכל פינס , ראה כרך ב', עמוד 562).
קבלה חנוך מסורתי, בוגרת בית המדרש למורות בנוה צדק. הצטיינה בלמודים המדעיים והמתמטיים וגמרה בהצטיינות.
נתקבלה בתור מורה בביה''ס לבנות של המזרחי "תלפיות" אשר נוסד בימים ההם. יחד עם המנהל קפלן ואח"כ עם הרב ד"ר יעקב אלישקובסקי (ראה כרך ג', עמוד 1203) עשתה רבות לעיצוב דמותו של ביה"ס ולהעלותו לרמה גבוהה.
ביה"ס היה לה לשאיפת חיים יחידה ואין שנית לה.
רשימותיה ב"הארץ" על עבר הירדן, הוו פרק שירה, ואהבה על שממות החורן והרי אדום החשופים.
בשנת 1936 נשלחה מטעם מחלקת החנוך ללונדון, להתמחות בשדה ההוראה. הצלחתה באוניברסיטה הלונדונית היתה. רבה. ביחוד התמסרה למדע הפסיכוטכני. באמרה, כי מדע זה דרוש לנו מאד בארץ למען שמור על הכוחות הצעירים מבזבוז ומניוון.
בעודה מתכוננת לשוב לארץ ובביה"ס מחכים לה, הורים, אחים ואחיות...
נפטרה בלונדון, ד' אב תרצ"ח (1.8.1938) וכעבורחדש הועלו עצמותיה לקבורה בנחלת יצחק.