מחמת שאונה והמונה של המהפכה הרוסית הראשונה, ואז נדר נדר, כי "לכשירחיב גבולו", יבנה בית הספרות כיאות. בימים ההם היה מאוהב בדוד פרישמן , ופ. הרצה בועידה לתרבות ולשפה העברית (תרע"ג), הרצאה ובה הוכיח, כי הספרות העברית זקוקה למיליון רובל, כדי שתוכל להתפתח כהלכה.
החליט בנפשו כי כשיתעשר ינדב מיליון רובל הראשונים לספרות העברית, ואת החלטתו זו קיים כעבור שנים, ואז נדב לא מיליון רובלים אלא מיליון ויותר דולרים, כי אהבתו לספרות העברית היתה גדולה עד לשגעון ממש.
בימי מלחמת העולם גלה מורשה למוסקבה, ומזלו שיחק לו ונתעשר עושר רב. נאמן לנדרו ההוא, הקים את "הוצאת שטיבל" במוסקבה, הוצאת ספרים עברית שלא היתה דוגמתה עד אז לרחבות ולהיקף, ובתור עורך ראשי להוצאה שלו מינה את סופרו החביב עליו, דוד פרישמן , ולראשית פעולתו התחיל להוציא רבעון בן שלשים גליון דפוס בשם "התקופה". לא היה סופר עברי מן הראוים לשם זה, שלא הוזמן ע"י שטיבל לעבודה עבודת מקור ועבודת תרגום.
בעיקר הוקדשה ההוצאה להוציא ספרי תרגום משובחים לפי התכנית הגדולה שתיכן, דוד פרישמן , עורך ההוצאה הנ"ל. האהבה שלו לתרגומים נבעה מזה ששפת קריאתו שלו היתה רק עברית.
עם יסוד ההוצאה במוסקבה חלה המהפכה הסוביטית והוכרח להעביר אותה למקום אחר, ואמנם עד מהרה עברה לברלין ומשם לורשה, אחרי שבמוסקבה הופיעו שלשה כרכים גדולים בחומר משובח של הרבעון "התקופה" ומספר ספרים מתורגמים ובתוכם: "תמונת דוריאן גריי" לאוסקר ווילד בתרגומו היפה של י. ח. טביוב. בורשה חידשה "הוצאת שטיבל" את פעולתה, והוציאה שם כעשרים כרכים של "התקופה", כרכים ד-כ"ג, בעריכתו של דוד פרישמן, ואחרי פטירתו של פרישמן ערכו אותה: יעקב כהן, יעקב פיכמן, ופ. לחובר . בורשה הוציאה ההוצאה הנ"ל שורה שלמה של ספרים מתורגמים ומקוריים, אך זה לא סיפק אותו: בתרפ"ד נפתח בניו-יורק סניף להוצאה הנ"ל ושם התחיל להופיע "המלקט", ירחון עברי גדול, בעריכתו של י. ד. ברקוביץ , ומלבד הירחון הזה יצאו שם מספר ספרים. באותו הזמן נפתח גם סניף להוצאתו בארץ ישראל. המו"ל חשב שאם ינתן ליהודי אמריקה ספר עברי נאה בצורתו ובתכנו יתעוררו שם יודעי העברית ויחדשו כנשר נעוריהם. תקותו זו לא נתקיימה.
בינתים הורעו עסקיו ולא יכול יותר להשקיע כספים בהוצאתו, ואז הועברה ההוצאה לארץ ישראל, ותיק כתבי היד שהיו בידיו נמסר על ידו לנ. טברסקי, והלה הוציא בא"י במשך כמה שנים שורה של ספרים, שהיו מופיעים בדייקנות מופתית חדש-חדש. בא"י חודשה ע"י נ. טברסקי הוצאת "התקופה" (ההוצאה נשאה כל הזמן את שם "הוצאת שטיבל"), שקודם לכן יצאה זמן-מה בברלין, בעריכתם של ב. צ. כ"ץ, שאול טשר ניחובסקי וד"ר ש. רבידוביץ (בברלין יצאו הכרכים כ"ד כ"ה) ובא"י יצאו אח"כ הכרכים כ"ו-כ"ט, בעריכתם של פ. לחובר ויעקב כהן .
זמן-מה לפני מלחמת העולם השניה, כשהוטבו עסקיו, ניסה לחדש את הוצאתו בחו"ל, והוציא מספר ספרים חשובים, אך עם פרוץ המלחמה ב-1939 עבר לניו-יורק, ושם שיחק לו שוב מזלו ונתעשר. הודות לכך יכול היה להתחיל בחידוש הוצאת הספרים שלו בשנת 1945, שנקראה הפעם בשם זה : "הוצאת מוסד גוסלאבה ואברהם יוסף שטיבל" .
בתש"ו חידש את הוצאת "התקופה", שצריכה היתה להיות "הלוז שבשדרה'', והופיע הכרך הכפול ל-ל"א, כ-900 עמוד מלא דברי ספרות ומחקר משובחים.
היה אדם צנוע, אהב וחיבב סופרים, בשכר סופרים לא קימץ אף פעם, אהב ליהנות את הסופרים באבנסים הגונים. למרות אמצעיו הגדולים לא חי אף פעם חיי מותרות. גר עם משפחתו בדירה צנועה, אכל מאכלים צנועים וכל מעייניו היו בחדוש ההוצאה שלו. היום שבו הופיע "התקופה" מחדש, בעריכתם של יצחק זילברשלג ואהרן צייטלין , היה אצלו יום חג.
אהב לפרסם ציורים וספורים, שבעצם היו פרקים אבטוביוגרפיים מחייו. בשנת חייו האחרונה התחיל לפרסם פרקי זכרונות שלו שראו אור בא"י ב"הבקר".
בחדשי חייו האחרונים פיתח את פעולת ההוצאה שלו בהיקף רחב, התקשר עם הרבה סופרים ע"ד הוצאת כתביהם, אך באמצע פעולתו, בשנת ה-62 לחייו מת מיתה חטופה ליד שלחן עבודתו בכ' אלול תש''ו (16.9.56) ונקבר בבית הקברות היהודי בניו-יורק.
יצחק דוד זילבר
נולד בכפר קוזניץ (בוקובינה) בשנת תרמ"ו (1886).
לאביו אליעזר (בעל אחוזה ובנק, נכד הש"ך) ולאמו נחמה בת יוסף ופסיה רוזנקרנץ (ילידי סדאגורה, מגזע ר' חיים צרנוביץ , בעל "באר מים חיים'').
קיבל חינוך מסורתי, אוניברסיטה בוינה.
ציוני פעיל מנעוריו בבוקובינה.
במלחמת העולם הראשונה שירת בתור קצין בצבא האוסטרי, היה שבוי מלחמה ברוסיה.
בשנת 1917 היה ממיסדי "צעירי ציון" באסטראכאן.
בשנת 1918 ממיסדי "החלוץ" וחבר מרכז "החלוץ" הראשון במוסקבה.
נשא לאשה את אסתר בת ד"ר אליהו מרדכי גלובוס (אביה היה יהודי משכיל, רופא בשקלוב. בגמרה ב-1914 את למודיה בפקולטה לטבע בג'נבה, הוזמנה ע"י ד"ר ניסן טורוב בתור מורה לסמינר למורות ע"ש לוינסקי בתל-אביב. השתתפה בעיבוד הפלטפורמה של החלוץ ונבחרה בוועידה הכלל-רוסית של "צעירי ציון" לועד הראשון הזמני של החלוץ. עבדה בקשינוב במשך שנתיים כמזכירה כללית של הועד המרכזי הבסרבי לעזרה לפליטים יהודים מאוקראינה שארגנה בראשותו של ד"ר ברנשטיין-כהן . לקחה חלק פעיל בפעולות בעלה ובכל ענפי החקלאות).