עמינדב אלטשולר
נולד כ"א אדר תרנ"ט (26.2.1899) ברחובות.
לאביו יצחק זאב (ממיסדי רחובות, ראה בכרך זה) ולאמו מחלה בת אהרן וגנר. למד בבית-הספר של המושבה, ואח"כ עבד במשק ההורים. היה מראשוני המכבי ומטובי הרוכבים והשומרים במושבה, וב"חגיגה" בחול המועד פסח תרע"ד (1914) כבר השתתף בתחרויות הרכיבה והפליא אף את הנוכחים הבידואים והערבים. ידע את לשונם ומנ הגיהם ונימוסיהם ומנעוריו רכש לו ידידים רבים ביניהם, ובקשרים עמהם, שהתמידו כל השנים שלאחר כך הביא תועלת רבה לישוב.
ב-1918 התנדב בין הראשונים לגדוד העברי הארץישראלי שבצבא הבריטי.
בשנים 1923-1920 אימן את ראשוני השוטרים בטבריה, ואח"כ שירת במשטרה העברית של תל-אביב עד 1930.
נשא לאשה את פנינה בת אליעזר וואלטוך. ב-1930 הזמין אותו משה סמילנסקי (ראה כרך ג' עמוד 1126) לעזור לו בגאולת קרקעות בנגב הרחוק למכירה למתנחלים פרטיים. בקשריו הטובים עם ראשי השבטים והנכבדים העירוניים בעזה ובמחוז הצליח להשיג בשביל סמילנסקי התקשרויות על כ-58 אלף דונם, ומשנסתבך הישוב במשבר כלכלי בעקב מלחמת איטליה-חבש ונבצר מסמילנסקי לקבל מלקוחותיו את הכספים לפי ההתקשרות, ובתוצאה מכך נבצר ממנו גם לעמוד בהתחייבויותיו כלפי המוכרים הערבים, וההסכמים עברו לידי הקה''ק, המשיך עמינדב בעבודתו. הוא קיים את הקשרים האישיים עם המוכרים עד שהביא את הקניות לידי גמר, ואח"כ המשיך ברכישת התקשרויות נוספות על מכירת קרקעות, ולמרות גזירות "הספר הלבן", שלפיהן נכלל הנגב כולו באזור א', בו אסורה לגמרי כל העברת קרקע ליהודים, הצליח יחד עם ב"כ הקה"ק חירם דנין ועוד להשיג התקשרויות מתאריכים "מוקדמים" ולבצע גאולת קרקעות עד כדי רבע מיליון דונם, והשטחים ההם שימשו בסיס להת נחלותנו בנגב ובסיסים לעמידה בפני האויבים הפולשים בעת מלחמת הקוממיות. בשנות המהומות נאלץ לא פעם לנסוע לרגל עסקים אלה במכונית-שריון של ה"הגנה" (שהיה חבר פעיל בה מנעוריו), מפני שהדרכים היו בחזקת סכנה, וכן סידר את מדידת השטחים בלילות, שיהיו התרשימים מוכנים לצורך הסידור הרשמי להעברת הקרקעות בספרי האחוזה.
ב-1939 נתמנה לקצין-קשר מטעם חברת האשלג, לטיפוח יחסי שכנות טובה עם הערבים שליד מפעל ים המלח, והוסיף לקיים את הקשרים בשביל הקה"ק עם ערביי הנגב, וב-1942 חזר לפעולתו בנגב, ושנים אחדות אף היה התושב היהודי הקבוע היחיד בעיירה באר-שבע הערבית, כשהדבר היה דרוש לצורך גאולת הקרקעות. באותה תקופה שאל אותו הפעם המושל הבריטי הצעיר של באר-שבע, הלורד אוף אוכספורד: מדוע הולכים בני ראשון-לציון להתישב בנגב הרחוק? ועל זה השיב לו: - לונדון רחוקה עוד יותר, ובכל זאת באת אתה משם לכאן... נגד שאלה-תשובה זו לא מצא הלורד הצעיר כל טענה, ועמינדב נשאר תושב הנגב ופעיל בגאולתו עד להחלטת האו"ם על תקומת המדינה, כשנראו באופק דרכים אחרות לגאולת הקרקע... ובינתים שימשו השטחים שפעל מקודם בגאולתם בסיסים להגנת היש ולהרחבתו בעתיד.
על השטחים שפעל בגאולתם הוקמו שלושת המצפות הראשונים בנגב: א) גבולות (יום העליה: ז' באייר תש"ג-12.5.43), ב) מושב בית אשל שבמבואות בארשבע, המושב הראשון בנגב (יום העליה: ח' באב תש"ג-9.8.43), ג) רביבים. ואח"כ אחד-עשר הישובים שהוקמו במפתיע, בשיטת "חובה ומגדל", בדרום ובנגב, כולם ביום אחד: בי"א בתשרי תש"ז (6.10.46).
בהתהלכו באותן שנים עם ידידיו הבידואים ונכבדי הערבים בעזה ובבאר-שבע קלטה אזנו את השמועה, שאדמת "חירבת מושא" שבדרך לבית-גוברין, השייכת לעבדול רחמן אלעזה עומדת להמכר לבנק הערבי ב-7 לא"י הדונם. מיהר עמינדב והוסיף על המחיר על דעת עצמו, ואח"כ השיג את הסכמת יוסף וייץ (ראש הדירקטוריון של הקה"ק) לקניה ולמחיר, ואח"כ נסע עמינדב