לחברון, שהכניסה אליה ליהודי היתה בחזקת סכנה, הביא את רשם הקרקעות הערבי וההעברה הרשמית נערכה כחוק. על שטה זה הוקם הקיבוץ גלאון, ששימש אח"כ גרעין להתפתחות חבל לכיש.
כשביקר הד"ר חיים ויצמן בבאר-שבע לפני הקמת המדינה (1946) שאל אותו המנהיג: מה מעשיך כאן? ענה לו עמינדב : בידיעותיך המדעיות - תביא מים לנגב, ואנו - נביא לכאן שני מליונים יהודים להתישבות.
כשנפגש עם המנהיג ויצמן אחרי הכיבוש (1948), שאל את מקורביו מקציני הצבא הישראלי, איפה עמינדב? ובנוכחות אלוף יגאל אלון ועוד אמר לעמינדב: אתה הנך אחד מגואלי הנגב...
כל השנים עבד בשרות גאולת המולדת ולא הספיק לעשות לביתו ולרכוש לעצמו נחלת כרם ופרדס. אחרי קום המדינה עבד עד 1952 בנגב בשרות האפוטרופוס על הרכוש הנטוש. אח"כ חזר למושבתו ולביתו ונתמנה מטעם הועד החקלאי ברחובות לראש השומרים בפרדסים.
בנותיו: אביבה אשת יצחק קופרמינץ, דליה אשת אריה פלד.
פרופ' ישראל רייכרט
נולד בראשית חודש אב תרנ"א (5.8.1891) באוז'רקוב (פולין).
לאביו אליעזר חיים רייכרט (שנקרא בפי רבים ר' לייזר, מעשיריה ונכבדיה של לודז היהודית, בעל הסוכנות הגדולה שבפולין לכותנה בשביל תעשיתהאריגים הלודזאית, רודף צדקה וחסד ותומך בלומדי תורה, מוותיקי חסידי זיבלין, בנו של ר' אברהם גרשון, בעל אחוזות ויערות בסביבת אוסטרולנקה שבפלך לומז'ה, נדבן גדול במתן צדקה לנצרכים ובהחזקת מוסדות סעד בכל הסביבה) ולאמו רוחמה בת ר' חנוך (הניך) קרישעק (מעשירי העיר אוז'רקוב ומטובי פרנסיה).
למד תורה בחדרים ומפי מלמדים מובחרים בבית, ולידיעות חילוניות שכר לו אביו מורים פרטיים ללמדו בבית. סמוך לבר-מצווה שלחו אביו להתחנך בתורה ובחסידות אצל האדמו"ר מסטריקוב, בן רבו של אביו.
לנער ישראל היתה גם מורשת משפחתית "ציונית" לפי הנוסח הישן, באשר הסבא של אביו, ר' לייב קושמיראק, מגדולי בעלי האחוזות והיערות בפולין, שהרבה להיטיב ב"עבודת ההווה" שבמעשי צדקה וחסד ביד רחבה, נשא עיניו גם לעתידות האומה, התענין בישוב ארץ-ישראל ובענין זה החליף מכתבים עם הרב הראשי לאנגליה רבי נתן אדלר, עזר בכספו לחסידים וללומדי תורה לעלות לארץ הקודש ובנה בתים לדיורם ב"בתי ווארשא" של הכולל בירושלים, באמצעות הגאון מקאליש רבי מאיר אויערבאך רבם ומנהיגם של האשכנזים בירושלים; מימן את מסעו של הרב חיים אליעזר וואקס - רבה של קאליש וחובב-ציון נודע - ונלווה אליו במסעו לארץ, ואז נתן כמאה אלף רובל לגאולת חלק מאדמת יריחו להתישבות יהודית (זה היה בשנת תרל"ה, עוד לפני ההתארגנות של מיסדי פתח תקוה ראה פרטים בערכו של הרמ"א מקאליש, כרך ג', עמוד 1103 ואילך). ועתה, כשהדרישה לציון לבשה צורה חדשה וחדישה, הצטרף הצעיר ישראל לתנועת "צעירי ציון" והלך ללמוד בישיבת הגאון רבי יצחק יעקב ריינס מלידא, ממיסדי הציונות הדתית.
הדרישה לציון מרחוק לא סיפקה אותו, ובשנת תרס"ח (1908) עלה לארץ. הצטרף מיד לתנועת "הפועל הצעיר" ונכנס ללמוד בבית-הספר שהחזיקה חברת "עזרה" הברלינית בירושלים. כדי ללמוד את השפה העברית החיה ויתר הידיעות הדרושות להשתלבות בחיי הישוב החדש וציבור החלוצים, ולעצת מוריו ר' דוד ילין וח.א. זוטא עבר ללמוד בבית-המדרש למורים של "עזרה" בירושלים, שהיה עברי בתכנו וברוחו.
מתוך אהבה אידיאלית לארץ ולאדמה התענין במיוחד בטבע הארץ וצמחיה. וכדרך בן-ישיבה, הכרוך אחרי רבו ללמוד ממנו גם ארחות חיים, נוסף לשיעורים שבסדר הלימודים, התקרב למורה-לטבע, הגרמני הנוצרי פאול וורסט מהמושבה הגרמנית שבירושלים (מורה עברי לטבע עדיין לא היה אז בנמצא), וההוא לימדו כיצד להתענין וכיצד לרוות את צמאונו להוספת דעת. כן התקרב לבוטאניקאי דינסמור, חבר ה"כולל" האמריקאי הנוצרי (המושבה האמריקאית בירושלים), שחבריו חיו על קופה משותפת, ואדם זה עסק בהכנת מעשבים (אוספי-צמחים) מצמחי הארץ למכירה לאוניברסיטאות בארצות תבל, ואליו היה בא פעמים בשבוע לעזור לו בסידור הצמחים וללמוד ממנו.
כשגמר את לימודיו בסמינר ב-1911 ונתמנה למורה בבית-הספר של "עזרה" בחיפה, מצא לו גם שם בוטאניקאי שאפשר ללמוד ממנו וניצל את האפשרות. זה היה האב הקתולי הגרמני קאנדלר, המנהל הרוחני בביתהאכסניה ("הוספיץ") של מיסדר הבארומיאנים בשביל עולי-רגל. אדם זה הכין ספר על צמחי התנ"ך והיה יוצא אתו כמה פעמים בשבוע בשעות אחה"צ להתבונן בצמחי הכרמל ולאסוף מהם, ואגב החליפו ביניהם מדעים קלאסיים שלא מן המקצוע.
לימד את קאנדלר תלמוד וההוא לימדו לטינית, ובכך פתח לו את הדרך ללימוד באוניברסיטה.