ואת העתון "צ'מפיון" בשיקאגו. פרסם מאמרים רבים באנגלית ובאידיש ובעברית על נושאים שונים בנוגע ליהודים וליהדות.
בניו: יואל משה (יליד יפו, פרופסור לפיסיקה באוניברסיטת פלורידה), רפאל דוד (מהנדס כימאי), זרובבל (פיסיקה מומחה במעבדה גדולה).
ישראל רבינוביץ
נולד בשנת תרנ''ד (1894) בביטן שבאזור סלונים, פלך גרודנה, פולין.
לאביו משה דוד רבינוביץ (בדחן ומנגן בחתונות, בן הבדחן הירשל, שהיה מפורסם באמנותו בכל הסביבה) ולאמו פייגה בת ר' מאיר זארניצקי. למד בחדר, ובגיל 13 נתקבל ללהקת המנגנים ("כליזמר") שבעיירה, בתחילה כמתופף ואח"כ ככנור שני. כשחלה אביו ולא יכול עוד ללכת לחתונות, הלך הנער ישראל למלא את מקומו בתור בדחן והצליח מאד בחרוזיו המבדחים שיצר בהברקה פתאומית ושהיו קולעים ביותר. אחר כך למד מלאכת תפירה במכונה ועבד בה.
בשנת 1911 יצא לקנדה ובשנים הראשונות עבד בתור תפר-במכונה בבית-חרושת לקונפקציה, ובערבים למד מוסיקה, השתלם בהשכלה כללית וקרא הרבה.
בראשית 1918 נדפס ב"קענעדער אדלער" חיבורו הגדול על מנדלי מוכר ספרים, ואחרי שלשה חדשים הוזמן לעבוד במערכת העתון, בו עסק בעיקר בכתיבת רשימות על מאורעות בעולם התיאטרון והמוסיקה וגם רפורטאז'ות כלליות, ומאז 1924 הנו עורכו הראשי של העתון.
נשא לאשה את איטה בת ר' מרדכי עלין. במיוחד התממחה בחקר המוסיקה היהודית, בהשפעתו ובעידודו של אברהם צבי אידלזון, אתו התכתב שנים רבות ורשם בשבילו הרבה ניגונים חסידיים וניגונים של "כלי זמר". ספרו "מוסיקה אצל היהודים", שיצא באידית ב-1940, יצא ב-1952 בשיפורים ובהרחבות בתרגום אנגלי. כן חיבר ופרסם ב-1926 באידית חוברת על תולדות בעיות החינוך היהודי בחבל קוויבק. כותב גם בירחונים ובכתבי-עת איריים. כעורך ה"אדלער" מתמסר הוא בפעילות מיוחדת למען הציוניות ומדינת ישראל.
צאצאיו: דוד (שחקן אמריקאי ידוע בשם David Ellin
רב אלוף צבי (צרה) צור (צרטנקו)
נולד בעיר זסלב (רוסיה) בשנת תרפ"ג (1923). לאביו משה צרטנקו ולאמו אסתר בת שמואל. עלה עם הוריו לארץ בשנת 1925.
גמר בי"ס עממי וגמנסיה "גאולה" בתל-אביב. שנה למד בביה"ס למשפט וכלכלה. עם תום למודיו עבר קורס מפקדי כתות בגבעת עדה וכפר מנחם, ואחרי-כן קורס למפקדי מחלקות שסיימו בשנת 1942.
ב"שבת השחורה" בקיץ 1946, היום בו הטיל הצבא הבריטי מצור על ערי הארץ ומושבותיה ועצר את ראשי הישוב והבטחון, נאסר גם הוא בקבוץ אפיקים שבעמק הירדן. היה אסור כחדשיים במחנה הריכוז שהוקם אז ברפיה.
לאחר החלטת או"ם על חלוקת הארץ, בנובמבר 1947, הצטרף לחטיבת גבעתי ובמלחמת העצמאות לחם נגד החילות המצרים בדרום הארץ. בראשית המלחמה כיהן כסגן המג"ד בגדוד, אח"כ נתמנה למג"ד בגבעתי, בגדודו יסד פלוגת ג'יפים אשר בראשה זנק לכיבוש המשלטים לפתיחת הדרך לנגבה.
שתי תקופות בולטות במיוחד בדרכו, שעיצבו את דמותו כפי שהיא מוכרת כיום.
הראשונה - זו תקופת צ'רה, איש-גבעתי. עוד בחד שים הראשונים של מלחמת העצמאות, נקרא צ'רה מפקד גדוד-3 של גבעתי , לעמוד בראש לשכת ההדרכה של החטיבה. פיתח קורסים למפקדי כיתות, לסיירים, לצלפים, לחבלנים, לשרטטים, ואפילו למדריכי אימון-גופני, טבחים ונהגים. במחצית אפריל 1948, בסיום שלבו הראשון של מבצע נחשון , נקרא לעמוד בראש גדוד-4 של החטיבה, והעברת השיירות הגדולות לירושלים כבר נעשתה בהבטחת גדוד. ימי סיום המנדט התקרבו, החטיבה נקראה לכבוש