הרב חיים אפנדי נחום
נולד בימגנסיה (מוניסה), תורכיה, ט"ו כסלו תרל"ג (23.12.1872).
לאביו בכור יוסף נחום (בבחרותו עסק במסחר, ואח"כ היה פקיד בעירית מאגניסיה, נודע כתלמיד חכם, ושנים רבות שימש ש''צ בבית הכנסת של חברת כי"ח.
נפטר בעיר מגוריו בשנת תר"ס - 1900), ולאמו קדן גרסיה לבית פראנקו. בילדותו עלה עם הוריו לארץ והתישבו בטבריה, בה למד בישיבותיה יחד עם הרה"ג זריהן ז"ל ורבנים אחרים. מטבריה חזר לאיזמיר (תורכיה) והשתלם שם ב"ליססע אימפריאלי', ובשנת 1891 קיבל תעודת בקלוריה. עבר לקושטא (תורכיה) ועד סוף 1892 השתלם באוניברסיטה למשפטים. וכן הוסיף להשתלם בישיבותיה וגמר שם את בית המדרש לרבנים שתחת הנהלת הרה''ג אברהם דאנון , שנעשה אח"כ לחותנו, אחד מאמידי העיר שהכירוהו הציע לו את עזרתו למען יוכל להקדיש את עתותיו וחייו לתורה. מתוך נטיתו ללמודי קודש פנה אל הרב הראשי בפריז, צדוק כהן ז"ל, והלה יעצהו לבוא לצרפת ולהשתלם בבית המדרש לרבנים של חברת כי"ח. השתלם קודם בבית ספר לשפות מזרחיות של פריז ולמד שם עד שנת 1896. וכן השתלם באותו זמן באוניברסיטה של סורבון בפריז. למד שם בבית מדרש לרבנים, ובשנת 1897 הוכתר בתואר רב.
הנהלת חברת כי"ח עכבה אותו בשירותה ויהי למורה בבית המדרש הנ"ל, במרצה להיסטוריה וחכמת ישראל. בו בזמן הורה צרפתית ועברית בבתי ספר בפריז.
ב-20.8.1899 נשא לאשה את סולטנה בת הרב אברהם דאנון. סמוך לעת ההיא נסע בשליחות חברת כי"ח לכוש.
ומנליק מושלה, כבדהו בתואר החותם של שלמה המלך. בשובו ממסעו, הוצע לפניו לקבל משרת ממלא מקום חכם באשי (רב ראשי) בקושטא.
כשנים 1898-1907 הורה בבית מדרש לרבנים בקושטא. וכן לימד היסטוריה בשנים 1901-1905 בבית הספר הצבאי בקושטא.
בשנת 1909 אחרי פטירת החכם באשי הרב משה הלוי ואחרי נצחון התורכים הצעירים (1908) הוכתר ביום ב' שבט תרס"ט (24.1.1909) לראש רבני תורכיה (ושבה נכללו גם הבלקנים, סוריה, א"י, עירק וכל הקיסרות העותומנית).
פעל רבות לשם ארגונם המדיני של יהודי תורכיה.
במלחמת העולם הראשונה, נעזרה א"י ע"י השפעתו והשפעת ציד ארצות הברית בתורכיה, מר הנרי מורגנטו (האכ) והרבה גזרות קשות נגד הישוב העברי הוקלו והוסרו.
ביקר שלש פעמים בא"י, לראשונה בהיותו חכם באשי, לשם סידור עניני הרבנות בירושלים, ואח"כ בין השנים 1925-35.
בשנת 1919 התפטר ממשרתו והתישב בפריז. שם מילא תפקידים צבוריים ומדיניים שונים.
בשנים 1920-22 ביקר בארצות הברית וערך שורת הרצאות שם.
בשנת 1925 הוזמן לקהיר (מצרים) לכהן בתור רב ראשי ליהודי מצרים.
נודע כמרצה בעל בשרון, וכמדינאי מנוסה שהשפעתו רבה בחוגי השלטונות.
בשנות 1930-34 כיהן כחבר הסינט המצרי.
היה בן בית אצל המלך המצרי פואד הראשון ואח"כ אצל בנו פארוק. ואשתו היתה חברת כבוד למלכה.
בשנת 1934 הוציא לאור בתרגום צרפתי אוסף חשוב של תעודות ופירמאנים רשמיים, הדנים על חיי היהודים במצרים מתוך הארכיון המלכותי שם.
היה חבר האקדמיה ללשון הערבית בקהיר, וחכמי האקדמיה נעזרו בידיעותיו לעתים קרובות. ספריו: "La vie Juive en Babylonie entre les 3eme Sept mois en Abys-;יי(1900)et 8eme siecles sinie, etude historique sur les Falachas ; "La Litterature Karaite en Turquie"(1909) )1912("; "Traduction Francaise Commentee de 1064 firmans imperiaux ottomans concer."1517nant L'Egypte de A 1919, Publ. 1932. Recipient: מדליות (תוארי כבוד) : ;"1908Commander, Salomon Order, Ethiopia, Grand Order of Mejidie, Turkey, 1909; Grand Order of Franz Josef, Austria, 1916; Grand Order of Osmanieh, Turkey, 1919; Comman.1935der, Legion d'Honneur, France,