ד"ר יצחק ביחובסקי
נולד ברציצה (רוסיה) י"ח אייר תרנ"ח (13.4.1898). לאביו צבי (מחסידי חב"ד ממקורבי חצר הרבי שניאורסון זצ"ל) ולאמו חיה בת צבי בונים (נכדת ר' איצ'לה פרפיצ'ר . ממשפחת בונין יצאו סופרים ומשוררים חילוניים, והן היו בה רבנים מתנגדים).
בעיר מולדתו קיבל חינוך מסורתי בחדר "המתוקן" מיסודו ובהנהלתו של יש"י אדלר ז"ל.
אחרי שהמשפחה עברה לקיוב, המשיך ללמוד בישיבת הרב שלמה הכהן אהרנסון זצ"ל (שהיה אח"כ הרב הראשי לתל-אביב ויפו).
בשנת תרע"ב (1912) עלה לארץ.
המשיך ללמוד בישיבת הרב קוק בנוה שלום, עבר ללמוד בישיבת מאה שערים בירושלים, ונקרא בישיבה יצחק "העלוי".
מהישיבה עבר לסמינר למורים בהנהלתו של ד"ר דוד ילין ז"ל. קיבל תעודת מורה ונשלח לטבריה ממיסדי בית הספר לבנות בטבריה.
בשנת 1921 נשא לאשה את יעל בת אריה וילנסקי (ראה את הערך שלה בכרך זה), באותה שנה נסע לאיטליה והשתלם ברפואה באוניברסיטאות : פיזה, פלורנץ ופדואה.
בפלורנץ היה יו"ר הסטודנטים הזרים.
ביולי 1927 גמר את למודיו וקיבל תואר רופא כללי.
חזר לארץ ופתח קליניקה פרטית בפתח-תקוה.
ממיסדי מגן-דוד אדום בפתח-תקוה, ויושב ראש המוסד במשר כ-23 שנים.
במשר 3 שנים היה נשיא לשכת בני-ברית דוד ילין ושנתים נשיא מועדון הרוטרי בפ"ת.
כל השנים היה חבר ההגנה.
בשנת 1948 נתמנה לרופא מרחב משנה העין, של המחלקה הרפואית להגנה נפתית, רופא חזית ג.
כתב מאמרים ב"העולם", "בוסתנאי", "דאר היום" וה"מארגען זשורנאל".
יהודית קראוזה-מרקה
נולדה באילניה (סג'רה) שבגליל התחתון, ח' אדר תרס"ד (24.2.1904).
לאביה אליהו קראוזה (אז מנהל החוה בסג'רה ואח"כ מנהל מקוה ישראל - ראה כרך ו', עמוד 2603). ולאמה חיה בת יהודה ליב חנקין (ממשפחת הבילויים). (ראה כרך ב' עמוד 679).
גמרה את לימודיה התיכוניים בגימנסיה הרצליה בתל-אביב, ומתוך התעניינות מעמיקה בתולדות עמנו בשחר ימיו בארץ בחרה לה את הארכיולוגיה ללימוד בדרג גבוה. למדה בסורבונה (דברי ימי העמים והאמנות ; קבלה סמיכות) ובבית-הספר העליון לעתיקות שליד מוזיאון לובר בפאריס, בשובה לארץ התמחתה תחילה בהשתתפות בחפירות ביריחו. אח"כ קיבלה על עצמה את הניהול המדעי והמעשי כאחד בחפירות איתל, צפונית מערבית ליריחו, שלפי המשוער והמוסכם-כמעט זהו מקום העי, שעליו נלחמו יהושע ובני ישראל אחרי כיבוש יריחו. החפירות בוצעו בעזרת הקרן לחפירות מדעיות בארץ-ישראל מיסודי של הבארון בנימין (אדמונד) דה רוטשילד (1939-33) ויהודית גילתה כח ניהולי ומדעי עצום בניצוח על עבודת כ-150 פועל וכמה עוזרים מדעיים, והתערוכה של מימצאי החפירות, שערכה אח"כ במקוה ישראל, אכן נתנה תמונה משכנעה של עיר כנענית שנחשפה מקברה בן אלפי השנים.
דו"ח מפורט מעבודותיה נדפס בירחון הארכיאולוגי הצרפתי "טוריה" 1935-35.
ביקרה לשם מחקר בחפירות בא"י ובסוריה ובארכיוני הארכיאולוגיה המזרחית של סוריה, מצרים, תורכיה, איטליה, גרמניה, אוסטריה ואנגליה.
היתה הארכיאולוגית היהודית הראשונה.
המשיכה במאמץ שלמעלה מכוחותיה, עד שנפלה למחלה, יצאה להתרפא בצרפת.
נפטרה בפאריס, י"א תמוז תרצ"ו (1.7.1935) והובאה לקבורה בבית העלמין שברחוב טרומפלדור בתל-אביב, כ"ו תמוז תרצ"ו (16.7.1936).