ואספה למעלה מ-10,000 ל"י במטבע ישראלי וזר, ומשהוקם הבית היתה פעילה בהנהלתו. היא חברה גם בהנהלת "בית דינה" בנוה שאנן.
כחברה פעילה במפלגה הליברלית היתה יו"ר חוג עולי מרכז אירופה בה. מסדרת עזרה לנצרכים, שמטעמי כבוד אישי אינם יכולים לפנות לשרותי הסעד הציבוריים, עזרה לפועלות ממארוקו, ייעוץ והדרכה למעונינים בניהול בתי-מלון ואירוח ולכל מי שזקוק לעזרתה.
פירסמה בעתוני ישראל והתפוצות מאמרים רבים על נושאים יהודיים, כגון: על מרטין בובר , על העבודה הסוציאלית בישראל, עם וארץ בישראל, האשה היהודיה בישראל, גולה וגאולה, חסידות, מנהיגים יהודים, ליבראליזם וסוציאליזם, שוויון האשה בישראל, גן-עדן הילדים בישראל, ספר הילד, על ביאליק, עבודת הנשים, האשה היהודיה בגולה ובישראל, חלוצים חדשים, המצב בפלשתינה, ועוד. חיברה בגרמנית ספרים על : 1) העיר החרשתית בתור קרקע להתפתחות חדשה של האמנות ; 2) טיפוח האמנות (שניהם בהוצאת דידרי, יינה 1919); 3) שוויון זכויות האשה בישראל (יצא גם בספרדית במונטיווידיאו בספר הקונגרס היהודי העולמי) ; 4) תרגום הספר "עמק החולה" מאת ד"ר נ. שלם (מספרית ארץ-ישראל לנוער) עם הקדמה משלה.
שמות הספרים בגרמנית: Dies Industriestadt als Boden )Neuer Kunst;(1919entwicklungverlag Diederichs, Jena Kunstpflege im 19. s.; Emanzipation der Frau -in Israel Jued. Weltkongress Montevideo Buch "La Mujer Judia".
צאצאיה: ריקה אשת אריה לבבי (מנהל משרד החוץ), אהרן (אדולף רודולף) בודנהיימר (מנהל מלון "אכסלסיור" ברומא), גד (ברוך יוסף פטר) בודנהיימר (מנהל מחסן "דגון" בחיפה).
פתחיה לב-טוב (גוטהארץ)
נולד ט"ו אייר תרמ"ב (1882) במקרוב סמוכה לקיוב, אוקראינה.
לאביו ר' מרדכי (תלמיד חכם ומלמד גמרא) ולאמו ויכנה בת יהושע .
למד בחדר, ומגיל 13 ואילך מפי מורה פרטי, משכיל וחובב-ציון נלהב, שהעשיר ידיעתו בשפה ובספרות העברית והלאומית והדריכו בלימוד השפה הרוסית עד שהגיע בה לידיעה מושלמת וליכולת לגמור אכסטרנית את הקורס של בית-ספר תיכון ולמעלה מזה, וכן השתלם בדרך גבוה בשפה ובספרות הגרמנית.
בשנות הפרעות ברוסיה 1905-1904 היה פעיל בהגנה העצמית היהודית במקרוב.
בשנת תרס"ג (1903) נשא לאשה את שרה בת בנימין ורחל-לאה ברק (ראה את הערך שלה בכרך זה).
בגיל 16 התחיל ללמד עברית ורוסית בשיעורים פרטיים, ובגיל 19 בא' באייר תרס"א, פתח במאקארוב "חדר מתוקן", בהוראת עברית בעברית, בו פעל שבע שנים, ואח''כ שימש בהוראה שנתים בעיר צאריצין (שנתפרסמה אח"כ בעולם בשם "סטאלינגראד") שעל הוולגה, ורעיתו, שידעה עברית מנעוריה, עזרה לו בהוראה בתוך החדר המתוקן. גם שפת-הבית שלהם היתה עברית. במאקארוב היה גם מזכיר האגודה הציונית ופעיל בתנועה בכל המסירות.
בעשירי בחשון תר"ע (סתיו 1909) עלו לארץ עם בנם מתתיהו-הרצל בן החמש, ששפת-אמו היתה עברית מיום החלו לדבר. לימד בבתי-ספר במקומות שונים בבית-הספר לבנות ביפו בהנהלת ד"ר ניסן טורוב ז"ל (תר"ע), בבאר-יעקב (תרע"א-תרע"ו), ביסוד המעלה (תרע"ז-תרע"ט), במתולה וראש פינה (תר"פ) ואחרי שגורשו ממתולה (התקפות הערבים 1.3.1920 על מתולה, תל-חי, כפר גלעדי וחמרה - שנעזבו. אז נהרג יוסף טרומפלדור וחבריו) עבר למושבה עקרון (תרפ"אתרפ"ו), ומשנוסד בית-הספר הראשון במושבה הרצליה בראשיתה, בשנת תרפ"ו (1926), נתמנה למנהלו והתמיד בתפקיד זה עד סוף שנת תש"ח (1948), כשיצא לפנסיה. במשך השנים הרבות עזרה לו רעיתו בהוראה עזרה חיצונית, בהתנדבה להכין בשיעורים פרטיים ילדים מפגרים וילדי עולים חדשים, מגרמניה ומארצות אחרות, שיד הוריהם לא השיגה לשכור להם מורה פרטי. כן פעל במסירות כל השנים הרבות למען הקהק"ל.
אחרי 48 שנות הוראה בבתי-הספר המשיך עוד 12 שנה בהוראת עברית במעברת הרצליה לעולים חדשים מכל הארצות ומכל השבטים, וגם לבנות-נכר שנלוו עליהם, עד שמחלה אילצתו לפרוש מההוראה אחרי 60 שנות עבודה בה.
נבחר לאזרח-כבוד של העיר הרצליה.
על פעולתו הציונית בחו"ל נכתב ב"דבר" (י"ז טבת תש"ה בחתימת י. א.) ועל עבודתו בהוראה ולמען הקהק"ל בארץ - בספר היובל של הסתדרות המורים וב"הד החינוך" (תש"ך חוברת י"ז ותשכ"ג חוברת ל"ד). הוא עצמו כתב מעט זכרונות בספר היובל של הסתדרות המורים, על שרה שמוקלר ב"הפועל הצעיר" קובץ י"א, ועל רחל-לאה אם רעיתו ב"דבר הפועלת" (מרץ 1940).
צאצאיו: מתתיהו-הרצל (בהרצליה) אמנון (בגבעתיים) ומשפחותיהם).