נתן לילדיו חינוד ב"חדר מתוקן", ובהתבגרם המשיכו למוריהם בגימנסיות המקומיות לבנים ולבנות.
כאשר "בנו הבכור, אהרן , הי"ד (מהעסקנים הצבוריים בעיר ושל תנועת "פועלי-ציון" ימיניים, מאוחדים עם צ.ס., בפולין; חבר מועצת הקהילה היהודית והעיריה בבנדין), החל לומד בימי מלחמת העולם הראשונה בגימנסיה הנוצרית, באין אז אולפן תיכוני יהודי בעיר, הוחרם האב על-ידי מתפללי ה"קלויז" (בית-הכנסת) והודח ממנו.
ביתו שהיה בית-ועד לחכמים ולהעסקנים צבוריים ולשליחים מארץ ישראל וספוג אווירה ציונית, שימש כעין "קונגרס" ציוני בזעיר אנפין, בו התנהלו תמיד וכוחים נלהבים בקרב בני-המשפחה, אשר נמנו עם רוב הסיעות הציוניות (ציונים כלליים, "פועלי-ציון", "התאחדות", "השומר הצעיר").
היה מנכבדי העיר, עשיריה ותומכיה ביד נדיבה ובנפש חפצה לקרנות הלאומיות ושל ארץ ישראל העובדת.
כאשר בשנות העשרים גברה המחלוקת בתוך ההסתדרות הציונית ביו "על המשמר" ו"עת לבנות", ובעטייה נחלשה העבודה הציונית, נבחר בהסכמת שני הפלגים, שרחשו לו אמון. כיושב-ראש אגודת הציונים המקומית. עלה בידיו. תודות למתינותו ולנייטרליותו ב"מלחמת האחים" לקרב את החברים הניצים במישור רעיוני ולבצר את ההסתדרות הציונית בעירו. שכר מועדון רחב-ידיים ומרוהט בטעם, בו התנהלה פעולת הסברה ציונית ותרבותית מסועפת ובה אוכסנה ספרית "תרבות".
ב-1929, מיד לאחר מאירעות-הדמים בארץ ישראל, נסע לארץ, על-מנת לעקוב אחרי התנאים לשם השתקעותו במולדת, שאליה היו עיניו צופיות מקדמת-נעוריו. קנה אז פרדס בן 25 דונמים בכפרסבא, שעיבדו זמן-מה קרוב-המשפחה, ישראל זרחי (גרטלר), אשר נתפרסם לאחר-מכן כסופר שקדנופורה, בהצליחו להוציא מתחת עטו המחונן שנים עשר ספרים בחייו הקצרים, כי נעקר באביו-ימיו (ראה "אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובונו", כרך ב', עמוד 907).
בתחילת 1932 חיסל עסקיו בפולין ועלה לא"י לישיבת-קבע עם אשתו. ילדיו, פרט לבנו, מרדכי (ראה בכרך זה), שעלה גם הוא לארץ כחלוץ וחניך "גורדוניה") - ניספו כולם בידי פריצי-אדם טמאים בשואה האיומה.
במאמר, המשקף את בנדין המסחרית והחרשתית ב"פנקס בנדין" (עמוד 115), כתוב על עלייתו כדלקמן: "...אברהם המפל, שעמד בעסקי-מסחר עם כמה ארצות אירופה (נורבגיה, איטליה, יוגוסלביה, וגרמניה), חיסל כציוני מסור את רכושו ועלה לארץ. בקשר עם עליתו הסית העתון האנטישמי "איסקרא" ("ניצוץ"), שהופיע בסוסנוביץ (זגלמביה) את השלטונות, הלמאי הם מרשים ליהודים לצאת את גבולות פולין ולנסוע לא"י, בשאתם אתם את הונם, אשר רכשו במדינה... מענין, שלאחר זמן קצר הופיע חוק, המגביל את הוצאת הכסף מתחומי פולין לחוץ-לארץ, באין רשות מטעם אוצר-המדינה".
ב-1934 מכר את פרדסו בכפר-סבא ונטע פרדס אחר במושבה הסמוכה - מגדיאל (הוד השרון), ובנה שם בית בן קומתיים (הראשון אז במושבה) בשביל בני-משפחתו בגולה, אשר לא זכו להגיע לחוף-מבטחים ונשמדו במשרפות אושוויץ ובאלז'יץ.
בתל-אביב בנה באותה השנה בית גדול בלב העיר.
פעל בחיי הצבור, ב"התאחדות עולי פולין" ובמוסדותיה הכלכליים, באגודת "עונג שבת" ("אוהל שם") ב"ארגון יוצאי בנדין" ובאגודות פילנטרופיות שונות.
נפטר בתל-אביב. בט"ו בכסלו תש"ו (20.11.1945).
רעיתו נפטרה בכ"ב בכסלו תש"ט (24.12.1948) שניהם נקברו בבית-העלמין בנחלת יצחק, בקבר משותף.
צאצאיו: אהרן, דורה אשת יעקב לסקר, סימה אשת רומק גולדמינץ (ניספו עב בני-ביתם), מרדכי המפל, איש האת ובעל העט ועובד-האדמה ופובליציטט). (ראה את ערכו בכרך זה בעמוד 4670).
נכדיו: דליה אשת משה דומנקביץ, עדו, אבי. ניניו: סמדר ואיתן דומנקביץ.
ברוך פריבר
נולד בסוסנוביץ (מחוז זגלמביה שבפולין) בשנת תרנ"ג (1893).
לאביו מנחם מנדל (סוחר תבואות ובעל תחנת קמח וחובב ציון. בנו הבכור, משה , היה מתלמידיו של ח. נ. ביאליק, בהיותו מורה בסוסנוביץ, בשלהי המאה הקודמת) ולאמו שרה פריידל לויצקי (משושלת רבנים בסביבת וואלברום בפולין).
נתחנך ב"חדר", הנועד לבנים של פני-העיר, שמלמדיו ומוריו הוזמנו במיוחד מליטא. אצל מורים פרטיים למד שפות לועזיות.
מילדותו חדור הכרה ציונית והיה במייסדים של אגודת הנוער "בני ציון" בסוסנוביץ, שעסקה בכל פעולה ציונית.
בגיל 16, בשנת 1909, עלה לארץ דרך קאטוביץ (או גרמניה), שם נערכה בו בזמן אסיפה ציונית חגיגית לציון מחצית היובל לועידת "חובבי ציון" הנודעת בקאטוביץ, בנשיאותו של ד"ר י. ל. פינסקר, שנתקיימה בשנת 1884.
בבואו לארץ עבד בפרדסיה ובכרמיה של פתחתקוה.
ב-1910 עבר לכפר-סבא, הנחלה היחידה בין פתח-תקוה וחדרה דאז, לעבוד במטעיה. כעבור זמן