בשנת 1921 היתה יחד עם בעלה אליעזר שוחט במייסדי מושב העובדים הראשון בנהלל.
משנת 1929 עד 1960 מנהלת ומיסדת ביה"ס החקלאי התיכון של ויצ"ו בנהלל.
בתשובתה לדברי דוד זכאי ב"דבר" (מכ' בשבט תשכ"ד) להערכת פעולת חייה, ענתה לו ב"דבר" (כ"א באדר תשכ"ד): "אני מודה לך על ההערכה החמה של עבודת חיי, אני לא הייתי יחידה. צבא גדול של חברות-תלמידות וחברות בעבודה עשו יחד את המלאכה, ועודן ממשיכות, רק כנציגתן אני מקבלת בתודה את הערכתם לרוח ולדרך החיים של כל המחנה. ואשר לפרס - המחנה הזה, ואני בתוכו, קיבלנו את הפרס הגדול ביותר: זכינו לחיות חיי תוכן, שאיפות ושמחת העבודה, ועל הכל - זכינו לראות את האתחלתא דגאולה שלנו".
יקותיאל (כסוור) פדרמן
נולד בקמניץ פודולסק, ז' כסלו תרע"ו (514.11.191) לאביו דוד פדרמן. קיבל חינוך מסורתי וכללי, למד באוניברסיטת ברלין (גרמניה) היה חבר הנהלת תנועת "החלוץ" וה"בונים" בגרמניה.
נמנה על מארגני החינוך של ילדים יהודים, שהוצאו בתקופת היטלר מבתי ספר גרמניים. שימש מזכיר בית ספר כזה.
ב-1938 טיפל בהעברת נוער יהודי מגרמניה לאנגליה, כתחנת ביניים לקראת עליה לא''י.
עבר לאנגליה כאחד מפעילי "החלוץ''.
בשנת 1939 בין מיסדי "החלוץ" באנגליה.
נשא לאשה את בלה בת יואל ריינר. במארס 1940 עלה לארץ. זמן מה עבד בקיבוץ.
היה מלצר באחד מבתי הקפה בחיפה.
ראשית מעשיו - וזה מאפיין את רוחו לימוד טיסה בקורס שאורגן מטעם מוסדות הישוב. קיבל רשיון אזרחי מס' 61. חלומו היה להיות טייס בחיל האויר הבריטי. החלום לא נתגשם. באותם הימים היו הטייסים חייבים להיות בריטים מלידה.
חבר הועד הפועל של המפלגה הפרוגרסיבית בישראל.
ב-1942, בהיותו בחיפה, הוא מצליח לקשור קשרים עם חוגי האדמירליות. הציע לנצל את כושר הייצור של עולי אירופה בארץ ישראל. כאן מתגלות תכונותיו שעמדו לו בעתיד: כשרון לעורר אמון, והכושר להעלות תכניות הנראות דמיוניות אך מעוגנות יפה בקרקע המציאות. מהבריטים ביקש והשיג חמרי גלם, מבנקים הצליח להשיג מימון, וכך הוא מארגן ייצור של מלבושים, אהלים, מזון, ובסופו של תהליך - כל דברי אספקה חוץ מנשק. הוא מתקשר עם גורמי ייצור שונים פרטיים וקיבוציים. ביזמתו הופכים בתי מלאכה לבתי חרושת. הוא זוכה לתואר "קבלן מאושר" ומרחיב פעולותיו. סחורותיו מגיעות עד מלמטה ועד גיברלטר. בתום המלחמה הוא מספק סחורות לאיטליה וליוגוסלביה.
בתקופה שקדמה להקמת המדינה רכש מחנות שלמים ועודפי ציוד, תוך כדי כך סיפק חמרים חיוניים להגנה ולתעשייה הצבאית. כאן נפגש עם אנשי "סולל בונה". כותב בספרו הלל דן: "אבא חושי אמר לי: נמצא בחיפה צעיר מוכשר וזריז שיש לו קשרים מצויינים בצבא. כך פגשתי לראשונה צעיר נמרץ - יקותיאל פדרמן". "יותר מכל נתרשמתי מצמאונו לפעולה". בגלל כשרונותיו נרתם לפעולות רכש בתקופת הקמת המדינה. בפעילות זאת נפגש עם איש משרד הבטחון פינחס קוזלובסקי - כיום פינחס ספיר . יחד הגו כמה רעיונות.
קבלנים צבאיים אחרים הקימו לעצמם חוילה וכו', לאחר שעשו כסף והתבצרו בעסק אחד. לא כן פדרמן, שהחל ליזום את קווי ההסתערות הכלכלית על תיירות גדולה ולמלונאות בקנה מידה נרחב, ורכש כבסיס מלון קטן, אך מפורסם, "קטה דן" על שפת ימה של תל-אביב. ב-29 בנובמבר 1947 - התאריך מפורסם כי הוא קשור בהחלטה של האו"ם - נזדמן למלונו מיליונר יהודי מפלורידה - מכס הורוביץ. הוא הגיע לארץ ממחנות העקורים והביט על הכל בעיני פילנטרופ. לפתע הופיע בפניו צעיר שדיבר עמו בשפה אחרת - שפת העסקים. במהירות מסחררת גולל לפניו תכניות פיתוח והשקעה "אשר גם יתנו פרנסה לעולים חדשים, גם יפתחו את המשק וגם יביאו רווח". הורוביץ נתרשם.