היה ר"מ בישיבת "תורת משה" ליד "היכל התלמוד" בתל-אביב.
נשא את אטל בת הרב אריה לוין. מתש"ד הוא מכהן כראש ישיבת "בית אריה" (מיסודו של חותנו הרב אריה לוין "רבה של האסירים", ראה כרך ג', עמוד 1492) בירושלים. לפני זמן הוזמן לשמש ר"ש ראשי בישיבה בכפר חב"ד.
"פרס הרב קוק" של עירית תל-אביב תשכ"ג הוענק לו על ספרו "שלום יהודה"
אורי מיכאלי (פרמן) (ראה תמונתו בעמוד 4766)
נולד בתר"ס-1900 בקמניץ-פודולסק (אוקראינה). לאביו מיכאל פרמן ולאמו לאה בת שמעון ולקמי. למד מתימטיקה באוניברסיטה.
עלה לארץ, כחלוץ, בתרפ"א (1921) ועבד בחבורות ובקבוצות עבודה, ואחר כך במרכז סולל בונה" ובועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית (בתפקיד של מרכז העלית ב-1941-1929).
נשא לאשה את חנה בת אהרן ברונשטיין. בשנת 1935 היה בין מיסדי קלוב-התעופה הארצישראלי, כן פעל במחיצתם של דוב הוז ואליהו גולומב ז"ל בהפעלת חברת "אוירון", בארגון בית-ספר לטייס, ברכישת מטוסים, בגיוס מפעלים לתעופה, בהוצאת השבועון "טכניקה ומדע" ומדור תעופה בתוכו, ובהקמת מסגרת ארגוניתצבורית לעזרת התעופה העברית.
בקיץ 1939 היה בין מארגני הכינוס הצבורי הראשון למען תעופה עברית, שנתכנס בדגניה א', בנשיאותו של יו"ר הועד הלאומי יצחק בן-צבי. באותה שנה היה השליח הראשון של התעופה העברית לקונגרס הציוני הכ"א בג'ניבה, שם הרצה על חשיבותה של התעופה העברית לישוב העברי.
לאחר מותם הטראגי של דב הוז ויצחק בן-יעקב, מנהליה הראשונים של חברת "אוירון", נתמנה כמנהל החברה, ובתפקיד זה המשיך עד קום המדינה ואז נתמנה כמנהל המחלקה לתעופה אזרחית במשרד-התחבורה.
בימי מלחמת-העולם השניה היה נציגו של הועד הפועל של ההסתדרות במרכז ההתגייסות של הסוכנות היהודית ובמגבית ההתגייסות של הישוב.
בימי מלחמת השחרור הוטל עליו תפקיד הפעלתו של שדה-התעופה חיפה, שהיה אז שדההתעופה היחידי בארץ, לאחר ששלטונות המנדט מסרו את שדה-התעופה לוד לידי הערבים. מאז ועד מאי 1960 עמד בראש אגף התעופה האזרחית, וכיום - הוא יועץ שר-התחבורה לענייני תעופה אזרחית ומנהל כללי של המועצה הלאומית לתעופה האזרחית.
בשנים האחרונות עמד בראש כמה משלחות ממשלתיות לועידות של הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית, ובין השאר - בועידת הפדרציה הבינלאומית לתעופה, שנתכנסה בקיץ 1959 במוסקבה.
פירסם כמה מאמרים וסקירות בבעיות תעופה בבטאונים ישראליים ובבטאונו של הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית.
על פעולותיו לפיתוח בישראל הוענק לו "פרס דב הוז", 1961 של עירית תל אביב.
צצאאיו: תמר אשת יצחק עשת, עמרם רמי.
פרופ' ישראל אפרת
נולד בתר"ן (22.5.1891) באוסטרוג (פולין). לאביו דוד ולאמו גיטל לאה לבית קרוסמן. קיבל חנוך עברי מסורתי.
מ-1905 בארצות-הברית.
למד מדעי-הרוח באוניברסטאות: ניו-יורק ב. א. (1913); קולומביה מ. א. (1914) ; ו-פ. ד. (1915) ; דוקטור לפילוסופיה ותואר כבוד מהסמינר היהודי התיאולוגי בנ"י .D.H.L. בבלטימור עמד 12 שנה בראש "קולג' עברי" ובית-מדרש למורים. משם עבר לאוניברסיטת באפלו, כראש המחלקה השמית.
נשא לאשה את מילדרד לבית מילשטיין. אחר כך שב לניויורק, ושימש כראש מחלקה העברית ב"האנטר קולג", היה גם פרופיסור לתולדות המחשבה והספרות העברית ב"דרופסי קולג'", עלה לארץ בתשט"ו 1955, ונתמנה כריקטור האוניברסיטה בתל-אביב.
שירו הראשון נדפס ב"התורן" (ניו-יורק), בתרע"א-1911.
ספר-שיריו הראשון - "שירים" - יצא בתרצ"ב-1932.