הבקבוקים באדמה והאיר להם המזל, שנתגלו ע"י מרים נוביץ ' (כיום חברה בקיבוץ לוחמי הגיטאות), אשר היתה כלואה יחד עם קצנלסון בוויטאל, ועזרה לו להסתיר את כתב-היד.
בוויטאל כתב בעברית את המערכות הראשונות של שני מחזותיו "חניבעל" (חזיון שתוכנו במאורעותהימים) ו"במצבאה הראשית" (היא המפקדה הנאצית העליונה הארורה).
מרבית יצירותיו בגיטו ווארשה ובמחנה וויטאל כונסו בספר "כתבים אחרונים", בהוצאת הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגיטאות. "דאס ליד פון איסגעהרגעטן יידישן פאלק" הוצא לאור ע"י ד"ר נתן עק (מראשי מפלגת "התאחדות" בפולין, ממקימי מחתרתה ומעורכי העתון החשאי של תנועת הנוער "גורדוניה". כנתין דרום-אמריקאי הגיע למחנה וויטאל, גורש לאושוויץ ובדרך נמלט לפאריס. בין הניצולים, מעובדי "יד ושם" בירושלים ומחבר הספר "התועים בדרכי המוות") בפאריס וע"י "איקוף" והקיבוץ המאוחד באמריקה. התרגום העברי בשם "השיר על העם היודי שנהרג" נעשה בידי המשוררהמספר, מנחם זלמן וולפובסקי (ראה ערכו בכרך 11), התרגום הגרמני, שהופיע בשווייץ, בידי הרמן אדלר. עזבונו הספרותי מימי השואה, שהוסתר במקומות שונים בגיטו ובוויטאל, נתגלה ונמצא ב"בית לוחמי הגיטאות על-שם יצחק קצנלסון למורשת השואה והמרד" (בהנהלת צבי שנר ), אשר בקיבוץ לוחמי הגיטאות בגליל המערבי, וכמו-כן במכון היהודי ההיסטורי בווארשה.
ב-18 באפריל 1944, הובא עם בנו ועוד עם 173 עצורים למחנה בדראנסי (עיר סמוכה לפאריס), מקום המיון של יהודי צרפת, ונשלחו למשרפות.
כעבור ימים אחדים, ב-30 באפריל, או למחרתו ב-1 במאי, גורשו ל"מקום בלתי ידוע", אשר ממנו אין חוזר עוד - לכבשני אושוויץ.
כבן 58 היה בהירצחו. מ. המפל
יהושע רבינוביץ
נולד בוישניבה (פולין) בשנת תרע"ב, (13.11.1911).
לאביו יוסף מנחם רבינוביץ ולאמו מרים בת משה יחזקאל רובין. קבל חינוך עברי בגימגסיה עברית ובסמינריון עברי למורים בוילנה.
היה מורה (מנהל בית ספר עברי "תרבות").
ביום 23 לדצמבר 1934 עלה לארץ.
ב"המשביר המרכזי בע"מ".
מראשי ברית הקואופרציה הצרכנית בארץ.
בשנת 1938 נשא לאשה את גאולה בת דניאל מלניק. חבר מזכירות מרכז מפא"י.
היה ציר לקונגרס הציוני הכ"ג. כתב מאמרים על נושאים שונים בעתונות תנועת העבודה.
מיום עליתו לארץ היה חבר פעיל בהגנה.
סגן ראש עירית תל-אביב.
בניו: יורם, דן, יוסף.
אדולף ביהם
נולד בשנת תרל"ג (1873) בעיר-המרפא, השופעת מעיינות חמים, טפליצה שאנוב , שבצפון-מערב צ'כיה. בילדותו העתיקו הוריו את מקום-מגוריהם לווינה.
בנעוריו דבק בתנועה הסוציאליסטית, ולהכרה ציונית הגיע במאוחר, לאחר מות ד''ר הרצל (1904), עד אז לא גילה כל יחס פנימי ליהדות. יסד את ההסתדרות הציונית הארצית באוסטריה, נרתם בעול עבודתה, ניהל עניניה ונטל חלק בפעולה הפוליטית, הפנימית-הארצית ונטה לעבודת-ההווה בגולה, להכרת זכויות היהודים כאחד הלאומים. חיבר את הפרוגרמה