יקותיאל בהרב
נולד באמור (רוסיה), כ"ח ניסן תרנ"ד (אפריל 1894).
לאביו ישעיהו בהרב ולאמו רבקה בת יקותיאל ליבין (עלתה לארץ ח' חשון תרס"ו (1905) והיתה בשנת תרס"ט (1908) ממיסדות "אחוזת בית", היא העיר תל-אביב, וישוב עטרות (קלנדיה) ליד ירושלים).
קיבל חינוך מסורתי ב"חדר" ובית ספר למסחר.
עלה לארץ בחשון תרס"ו (1905).
המשיך ללמוד בגימנסיה העברית "הרצליה" בתלאביב, והיה מבוגרי המחזור הראשון. למד שנה אחת בפקולטה לכימיה באוניברסיטה בצרפת, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914).
חזר לארץ, והיה חבר "הקבוצה היפואית", או "גרעין ה-13" שהניחו את היסוד לאירגון "ההגנה" אחרי שחסאן בק, מפקד יפו, החרים את הנשק היהודי בתלאביב והסביבה.
היה בין הראשונים שהתעתמנו (ויתרו על נתינותם הזרה, והיו לאזרחים עותמניים) והיה בין הראשונים מבוגרי הגימנסיה "הרצליה" ועוד שהתנדבו לצבא התורכי ונשלחו לקושטא להשתלם בתור קצינים, אחרי פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
היה חבר ועד העזרה עם אברהם הרצפלד ויצחק בן-יעקב ועוד לגולי הישוב בדמשק (סוריה), ואסירי דמשק (ברובם מחברי "השומר" ואנשי "נילי" וחשודים אחרים) לרגל משפטי "נילי" שם.
בשנת 1919 ערך מטעם המשרד הארצישראלי (ד"ר ארתור רופין וד"ר יעקב טהון) דין וחשבון (בן 400 עמודים) על מצב הישוב במלחמת העולם הראשונה (1914-17) עבור הקונגרס הציוני הראשון לאחר המלחמה.
באותה שנה שימש מטעם הועד הפועל של "אחדות העבודה" דאז, האחראי והמוציא לאור של השבועון "הקונטרס" בעריכת ברל כצנלסון, והירחון "האדמה" בעריכת יוסף חיים ברנר.
מסוף 1919 עם פנחס רוטנברג, תחילה כמזכירו ומזכיר משרדו, עוזרו בהשגת הזכיונות של הירדןירמוק ושל הירקון - ליצירת חשמל ולהשקעה.
אחד מבין שבעת המייסדים של חברות החשמל לא"י וליפו.
משנת 1925 (שנת יסוד חברת החשמל) מזכיר החברה בארץ.
בשנת 1931 נשא לאשה את עליזה בת שמעון רוזנברג.
משנת 1955 מזכירה הכללי של חברת החשמל.
נמנה על העובדים הבכירים של החברה והיה אחראי על המזכירות הכללית, מדורי הקרקעות והמשפטים ועל אגף הון המילוות של החברה ושימש מנהל בכל חברות-הבת של חברת החשמל.
פרש מן החברה לגימלה, אחרי 40 שנה, בסוף 1959.
היה : חבר פעיל ב"אחדות העבודה" ובהגנה בתלאביב (כנ"ל); חבר בית משפט השלום המקומי והמחוזי העבריים; חבר ועדת-המשנה ליד ועד הלשון לקביעת מונחי חשמל; חבר ועדת המצב על יד ועד הקהילה העברית בחיפה; יו"ר "האגודה ההדדית להספקת מים על הר-הכרמל בע"מ" במשך 15 שנים, שפעלה כמוסד צבורי ללא חלוקת רווחים בין חבריה ואשר השתתפה בהקמת מוסדות צבוריים רבים על הכרמל.
שימש למעלה מ-35 שנים בועדות התיכנון והבניה במחוז היפה. תחילה כנציג השכונות היהודיות בועדה המקומית לבנין ערים, ומ-1936 עד 1948 כחבר הועדה המייעצת ליד הועדה המחוזית לבנין ערים.
עם קום המדינה נתמנה ע"י שר הפנים דאז ועד 1948 חבר הוועדה המחוזית ושימש בתור כזה ובתור יו"ר הוועדה המייעצת עד פברואר 1966.
שימש כחבר הנהלה מטעם המרכז החקלאי של "אחדות העבודה" דאז והממונה האחראי על סלילת הכביש הראשון "טבריה-צמח" בידי פועלים עברים על אחריותם וממניחי היסוד של "סולל-בונה" הראשון.
בין מייסדי ומנהלי חברת התעופה האזרחית העברית הראשונה בארץ (מיסודו של פנחס רוטנברג) "נתיבי- אויר לארץ ישראל בע"מ", אשר פיתחה טיסות ללבנון, קפריסין ומצרים.
האחראי והמבצע על רכישת 6000 דונם קרקע בעבר הירדן עבור חברת החשמל להקמת תחנת-הכוח נהריים וישובי העובדים סביבה ושל רישום זכיון הירדן כחוק בעבר הירדן.
רכישת כל הקרקעות עבור חברת החשמל עליהן עומדות ומתרחבות תחנות הכוח רידינג בת"א, חיפה ואשדוד.
ייסוד והקמת המרכז המסחרי החדש בלב העיר התחתית בחיפה, אשר גרמו לשינוי פני הנציגות בעיריה הערבית לטובת היישוב היהודי בעיר.
יו"ר ועדת הבנין מטעם ועד הקהילה, שהקימה