הסיוע האמריקאי". היה עליו לנסוע מפעם בפעם ליפו-ת"א לקבל את חלקה של טבריה והסביבה.
כתוצאה מהבלוקדה הבריטית על חופי הארץ גדלה דרישתם של לקוחות הבנק לכסף מזומן. לאחר זמן קצר נסגר הבנק רשמית על ידי השליט התורכי ג'מאל פשה, והפקידות המשיכה לבצע עבודתה במחתרת בביתו של בן-טובים. הדבר היה כרוך בסכנת נפשות.
בהיותו מנהל בנק של ה"אויב" האנגלי ופעיל בועד הסיוע האמריקאי, נאסר יחד עם 300 איש מיהודי טבריה והמושבות שנחשדו בפעולות הריגול של "נילי" אחרי שמלשין יהודי מסר את שמותיהם, ועל בן-טובים מסר, שהוא "המרגל הגדול". כשנודע לפחה שמשל בעכו ושהכירו היטב, על מאסרו, נתן פקודה להסיר מעל ידיו את הכבלים וביקש לא לענות אותו. לאחר ישיבה בבית הסוהר במשך חודש ימים, הועבר עם השאר לדמשק (סוריה) - כולם היו כבולים בחבלים ובשרשרות ברזל. הועמדו למשפט צבאי, ולאחר חקירות רבות שוחרר ממאסרו. אף על פי כן, נתן ג'מאל פשה פקודה שאיש מהם לא יחזור לביתו. ונתן הוראות להגלותם לפנים תורכיה. לאחר ישיבה בבתי סוהר שונים נשלחו לאיסטנבול (קושטא) בתורכיה. שם ריכזו אותם בקסרקטין גדול ששם היו מקודם אסירים יהודים שהכינו אותם לעבודת הצבא. לפני שנכנסו למקום זה, פגש את העסקן הישובי בימים ההם אלברט ענתבי, שהיה בעל השפעה על הממשלה התורכית (ראה כרך ששי, עמוד 2607) ואתו ד"ר ארתור רופין (מנהל הכשרת הישוב), שהיה נתין גרמני ובעל השפעה על התורכים וכן את ד"ר יצחק לוי (שהיה מנהל סניף הבנק בירושלים, ראה כרך שני, עמוד 926). ענתבי אמר להם, בטח יעבירו אותכם לבאטום , שם היה המפקד התורכי בשם עלי ריזאק בק אל-חאטיב. נשלחו לבאטום עם המלצה. שם נפגשו עם אסירים יהודים מא"י. בינתיים בא הכיבוש הבריטי גם בבאטום . הגיעו ב-5 אניות מלחמה "ספר דרצנוט" והמפקד הבריטי ירד לבקר את המפקד התורכי ובן טובים הוצג כמתרגם. האנגלים הסתפקו במועט וביקשו לשלוח להם בכל יום 50 קילו כרוב חי. המפקד התורכי הטיל עליו את התפקיד להעברת הכרוב. העמידו לרשותו סירה קטנה, ובלוויית שוטר תורכי היה ממלא את הפקודה, ומוסר את הכרוב נגד קבלה.
ביום אחד עלה במחשבתו לשוחח עם המפקד הבריטי של הצי ולבקש ממנו שיעזור לו לחזור לאיסטנבול. הסביר לו, היות והוא מנהל בנק אנגלי בטבריה, הלשין עליו אדם אחד וכך נאסר ונשלח לכאן. המפקד הסכים, אחד מידידיו הביא לו את בגדיו וכך הוחזר לאיסטנבול. שם פגש את אלברט ענטבי שדאג להחזירו לא"י יחד עם החיילים היהודים ששוחררו. הוא וד"ר יצחק לוי ביקרו אצל הקונסול הבריטי וביקשו להחזירם לארץ, אבל בקשתם נדחתה. ואז פנו לאמבסדור הצרפתי, היות ולפי הסכם "סייקס פיקו" (שלא יצא אח"כ לפועל) שייכת טבריה לאזור הצרפתי. כעבור 3 שבועות, בשנת 1919, סודרו באניה גרמנית שנפלה בידי הצרפתים, ובה החזירו כ-1000 איש לבירות. ומשם הגיע לטבריה. בהיותו באיסטנבול הזהיר את אלברט ענטבי שלא ישאר בתורכיה היות ופרצה שם מחלת הכינים. ענטבי ענה לו: כל זמן שיהודי א"י אחד נמצא כאן עלי להשאר ולעזור לו. המחלה נדבקה בו ונפטר שם.
עלה בידו לקנות את הבנין שהבנק נמצא בו. זה היה הבנין הראשון שהבנק רכש לעצמו.
נתמנה לחבר בכמה חברות ממשלתיות-ציבוריות שהביאו תועלת לעיר. המושל הבריטי מודי מינה אותו לסגן ראש עירית טבריה. הצליח להרחיק מהעיריה את ראש העיריה הערבי שהיה שונא ישראל ובמקומו נתמנה ראש עיריה ערבי ידיד היהודים. הנציב העליון הרברט סמואל, אישר את המנוי לפי הצעתו.
כל השנים שישב בטבריה היה יו"ר "קרית שמואל".
עזר להתפתחות העיר והסביבה.
באמצע שנת 1923 הועבר לתל-אביב כדי לנהל את הסניף הראשון שנפתח בעיר זו. הסניף התפתח במהירות ותוך שלוש שנים היה לסניף חשוב מאד.
בתל-אביב היה ממיסדי בית-הספר למסחר ברחוב גאולה. היה פעיל בהנהלת בית היתומים שיסד יעקב בלאושטיין . היה מנהל הכספים במרכז הליגה למלחמה בשחפת במשך כמה שנים.
בשנת 1926 עבר לנהל את סניף יפו, בו נמצא אז גם מרכז הבנק.
בשנת 1936 פרצו ביפו המאורעות. רוב הסוחרים היהודים והתושבים שעוד נמצאו ביפו עברו לתל-אביב. אך הסניף החזיק מעמד עד 1938.
באוגוסט 1938 ניסו הערבים לשרוף את הסניף, ואז פונה הבית והוא עבר לתל-אביב, הצטרף להנהלתו וטיפל גם בעסקי סניף יפו שהתנהל בסניף ת"א.
בסוף 1949 יצא לפנסיה.
אחרי הקמת המדינה נתמנה לחבר בועדה המיעצת למס הכנסה, שתפקידה היה לישר את תביעותיהם של מפקחי מס הכנסה מהאזרחים, והתנגדותם של אזרחים לתביעות המוגזמות, לפי דעתם. בעבודה זו הוא ממשיך עד היום. קיבל מהאוצר מכתבי תודה עבור שירותו לממשלה ולציבור.
פעיל בועד שוחרי האוניברסיטה.
צאצאיו: ד"ר אליהו (רופא. מנתח ראשי בבית החולים הממשלתי בצפת); רחל אשת נתנאל (נתן) מטלון (בן העו"ד והעמקן משה יצחק מטלון) שהוא חבר מועצת עירית תל-אביב; אליעזר (עוסק בביטוח).