היה חבר ההגנה. השתתף בשמירה על תל-אביב והסביבה בימי המאורעות.
מהפעילים להקמת ישובים וקיבוצי התנועה הדתית "הפועל המזרחי" בארץ.
ראש קבוצת לומדי תורה בבית הכנסת הגדול ב"יד-אליהו" בתל-אביב.
עוסק בקופות צדקה ובמתן בסתר.
צאצאיו: בתיה אשת יהושע בויארסקי ז"ל; יוסף דינאי - רוזנטל , חשבונאי מוסמך (ראה את הערך שלו בכרך זה, בעמוד 5650).
הרב חיים מן
נולד בעיר העתיקה בירושלים ביום ז' בתשרי תשכ"ח (1868).
לאביו הרב יעקב מן מרעזיצא (מיקירי ירושלים. מלמד וקבלן בנין יהודי ראשון בעיר. היה ידוע בגדולתו בתורה, בפקחותו ובמעשיותו, ראה את הערך שלו בכרך שני, בעמוד 1029) ולאמו אסתר חשא בת ר' יצחק חשין (מצד אביו היה ר' חיים דור רביעי בארץ ומצד אמו דור חמישי).
אחיו של יצחק דוד מן מהפירמה מן-ברמן, אביו של ד"ר קלמן יעקב מן, מנהל כללי של "הדסה" בירושלים (ראה כרך חמישי, עמוד 2294).
את חינוכו הראשון קיבל אצל אביו שלימד אותו בתלמוד-תורה של האונגארים. (שהיוו אז את העדה העשירה והמיוחסת ביותר) ובבחרותו היה תלמיד מובהק של הגאון הרב נפתלי הרץ הלוי מביאליסטוק, רבה האשכנזי הראשון של יפו (ראה את הערך שלו בכרך ראשון ,בעמוד 102)..
חבריו מוסרים שבכל מקומות לימודיו היה תלמיד מצטיין ביותר. נחון בשכל ישר, בחדירה ובשקידה.
בגיל שמונה-עשרה נשא לאשה את רחל בתם הבכירה של ר' משה וסימקא ריבלין (ראה בכרך שני, בעמוד 762, בנו של ר' אברהם בנימין ריבלין. ראה בכרך שני, עמוד 757, בנו של ר' הלל ריבלין ("חזון ציון") משקלוב. עלה לארץ בשנת תקס"ט (1809) בראש שיירה בן 70 איש מתלמידי הגר"א והנלווים אליהם. ראה כרך ראשון, עמוד 496).
עוד בצעירותו גילה כשרון הוראה בלתי מצוי. ובגיל תשע-עשרה מונה למלמד בת"ת שבשכונת מזכרתמשה, שהיה אז מוסד עצמאי. משם עבר ל"ביתהמוסר" שבחצר שטראוס, בדרך לשער שכם, ומשם לת"ת "עץ-חיים" במקום שכיהן הרבה עשרות שנים כראש המלמדים.
בכל שנות כהונתו הארוכות - למעלה מחמישים וחמש שנה - כמלמד בכיתות הגבוהות הצליח מאוד בעבודתו. הוא פילס לו דרך משלו בלימוד ובהקניית תורה ויראת שמים לתלמידיו. מצד אחד לימד את הגמרא בעמקות עם מרבית המפרשים המצויים, ומאידך לא נתן לפלפול להשתלט על השעור. הוא לא הסתפק בהגדת השיעור גרידא, אלא דרש מהתלמידים שיתוף מלא בלימוד, ולתלמיד האדיש היה קורא: "עורה! למה תישן ?" וציווה עליו לחזור על הקטע הנלמד.
שנים רבות היה מלמד גם את פרשות השבוע ופרקי נ"ך, ושם יצא לו לתהילה גם בלימוד זה שהצטיין בפשטותו ובבהירותו. לא רק מלמד היה, כי אם גם מחנך. הוא השגיח על תלמידיו בהתנהגותם בכיתה וברחוב, והדריך אותם לדרך-ארץ במגעם עם אנשים ובבני-ביתם. היה משתמש באגדות חז"ל, תוך כדי לימוד הגמרא, להדרכת התלמידים ולחנכם. היה מצביע על מוסריותם הגבוהה של החכמים כפי שהם מופיעים באגדה.
אף כי החמיר עם התלמידים בשעת הלימוד בבחינת "זרוק מרה בתלמידים", נהג אתם כחברים מחוץ לכותלי הכיתה. התעניין במצבם החומרי והחברתי ועזר להם כמיטב יכולתו.
בצעירותו לא נהג להכין את השיעורים אלא היה מלבן את הסוגיות ומיישר את ההידורין תוך כדי לימוד. אך עם השנים היה מכין בבית את השיעורים בהדרגה, ובשנותיו האחרונות הקדיש להכנות אלה את מרבית זמנו הפנוי, והיה מסתגר בחדרו ולא הר