בשנת 1900 נפגש בוינה עם ד"ר תיאודור הרצל , ופרש לפניו את הצעתו ותכניתו להקמת תעשיה וחרושת בא"י. הצעתו הועברה במלואה ע"י ד"ר הרצל למערכת "די וועלט" ונדפסה בגליון מספר 43 מיום 26.10.1960, בלווית "קול קורא" מאת המערכת הממליץ מצדו על הצעה מעניינת זו. בשנת 1903 עלה לארץ.
ייסד ביח"ר לשיורי היין ליד היקב בראשון-לציון - בית החרושת הפרטי הראשון לתעשייה החימית בא"י.
ייסד ביח"ר לייצור שמן מ"גפת" (שיירי זייתים) בעמק הארזים ליד מוצא, וניהל ביח"ר לשמן ב"בןשמן (הציע את השם "בן-שמן" למקום).
בשנת 1904 יזם לראשונה תרומת עצי הזית לקהק"ל.
בשנת 1908 השתתף כציר בקונגרס הציוני בהאג.
בשנת 1913 חכר והפעיל את בית-החרושת "עתיד" (כיום "שמן") בחיפה.
בשנת 1918 יו"ר ועד הקהילה בחיפה.
בשנים 1919-22 יו''ר ועד המהנדסים והחימאים בחיפה.
בשנים 1920-22 מורה לכימיה בבית-הספר הריאלי בחיפה.
בשנים 1923-24 היה ציר קרן היסוד במזרח אירופה.
בשנים 1926-30 יו"ר קרן היסוד במחוז חיפה.
יצר "מונחים חימיים" רבים בעברית (בהוצאת ועד הלשון בירושלים, בקובץ "שנתנו").
כתב מאמרים רבים למונחים הימיים ב"עמר", על התעשיה בישראל ובעתונים לועזיים, על מחקרים בשטח התעשיה בכללה והחרושת החימית במיוחד.
פרסם חוברת: "שיבת ציון - שיבת תרבות".
נפטר בחיפה, ח' סיון תש"ז (27.5.1947).
צאצאיו : רחל אשת העו"ד צבי שורץ (ראה את הערך שלו בכרך שלישי, בע' 1486); דוד קלימקר; דניאל קלימקר. נכדותיו (מבתו רחל): רות אשת שר הבטחון משה דיין (ראה את הערך שלו בכרך רביעי, בעמוד 1792, ובכרך י"ז, בעמוד 5238); (מבתו רחל): ראומה אשת אלוף עזר ויצמן (ראה את הערך שלו בכרך י"ז, בעמוד 5096).
נכדיו (מבנו דוד): גלעד גלעדי ( שופט באשקלון) ; יוסף הי"ד (נפל במלחמת השחרור); לילי אשת מנחם שבל. נכדיו (מבנו דניאל): ארי (מוסמך למדעי הפיסיקה); אלזה אשת חיים ששון.
אלוף (מיל.) אברהם יפה
(גדעון) נולד ביבנאל, בגליל התחתון, כ"א תשרי תרע"ג (22.10.1913).
לאביו חיים יפה (חקלאי, פרדסן) ולאמו מרים בת יוסף חיים. שש השנים הראשונות למד בבית-הספר ביבנאל.
את חינוכו היסודי קיבל בתנועת הנוער "השומר הצעיר". בהיותו בן 15 נכנס ולמד בבית-הספר החקלאי "מקוה ישראל" ושם הצטרף לשורות ה"הגנה" ע"י הגדנ"ע, משם יצא לשמירה ובידו אקדוח.
ביבנאל היו נכנסים ויוצאים חברי "השומר", ומכאן אפשר להבין איך נולד ה"מיליטאריזם" במשפחה. הוריו עזבו בינתיים את יבנאל ועברו לנהל את "פרדס מנשה".
מאורעות הדמים של שנת תרפ"ט (1929) מצאוהו ב"מקוה ישראל" והוא אז בן 15. מילא שליחויות חשובות ותפקידים שונים. סיים את לימודיו בגיל 17, ועבד במטעים כפועל.
מפקד המחלקה הנודדת א' של ה"הגנה" בתלאביב היה אז ג'יימס בן-גל (מיכאל רבינוביץ, אח"כ סגן-אלוף. ראה את הערך שלו בכרך שלישי, בעמוד 1414, שהיה הנספח הצבאי של ישראל באנגליה). בפיקודו "היו אברהם וחבריו מצויירים במיטב הנשק". "מסוג מאוזר, פאראבלום ושטייאר-שור". כלי נשק אלה נמסרו ל"מוזיאון ההגנה בבית אליהו גולומב".
כשקיבל יחד עם חבריו פקודה לצאת לרחובות ת"א כדי לטפל בבית"רים (בית"ר), יצא מהשורה, וכן יצא גדה שוחט ז"ל, והודיעו שהם מסרבים למלא הפקודה, וכי תפקיד ה"הגנה" אינו להכות יהודים. מגלי, אהד המפקדים, שאל: מי עוד אינו מוכן ? ואז צעדה כל המחלקה קדימה. הוציאו אותם משורות ההגנה, אבל במשפט שנערך אצל ראש ההגנה אליהו גולומב זוכו.
בימי מתיחות רבץ, כשנשקו עליו, מול מסגד חאסן-בק בנוה-שלום בגבול ת"א. האימונים נערכו בבתי-ספר, הזחילות על החולות מהירקון ו"הבחינות" היו נערכות בבית המטבחיים העירוני בצפון ת"א.
היה פעיל בפלוגות "הפועל" ואירגן גם את הקורס