משה ותנחיל ,את הארץ לישראל כיהושע" ), ונתן את תמיכתו המוסרית לשיגור "משולחים" לחו"ל ולכרוזים לשם אוסף כספים ורכישת מתנחלים לחידוש המושבה.
כמו כן עורר את רבי אבנר (רבי יהושע זאב ב"ר ישראל יצחק זיסענוויין, ציוני נלהב לפני הציונות, לעלות לערי הגליל וליסד שמה "קולאניע", ועל ידו נקנתה אחוזת יסוד המעלה, שעברה אחרכך מאנשי "סובלק" לאנשי "מעזיריטש". אחרי זאת התקשר רבי אבנר בעצת הרב מבריסק בקנין אחוזת "ארבל" היא כפר חטין כיום, קניה שנתבטלה ושבה אבד רבי אבנר את כל הונו, שני אלפים רו"כ. כשהחלו שליחי המיסיון ''להציל" יתומים עניים יהודים מרעב ומניוון ואספו אותם למנזרים כדי לחנכם בדת הנוצרית, התיצב הרב דיסקין בראש פעולה להצלת הילדים ליהדות והפעיל עסקנים נדיבים למען המטרה הקדושה. הוא יסד ''בית יתומים לתורה ולמלאכה", אסף אליו את היתומים העזובים שקיבלו מזון והלבשה וחינוך יהודי. המוכשרים שבהם המשיכו את לימודיהם בישיבות והנערים שלא היו מוכשרים להמשכת הלמודים, שקדה הנהלת המוסד, בחסותו ובהדרכתו, ללמדם מלאכה בתוך המוסד ומחוצה לו. זה "בית היתומים דיסקין" שניהלו עד סוף ימיו. (בית יתומים זה היה גם כעין תריס נגד בית-היתומים שיסד ד"ר וילהלם הרצברג שעמד בקשר עם משכילי ירושלים). אחרי פטירתו הוזמן בנו יחידו הרב יצחק ירוחם מחו"ל לבוא ולנהל את המוסד ואת ישיבת "אהל משה", ובהשתדלותו הוקם ליד שכונת גבעת שאול בתרפ"ב הבנין הגדול של בית היתומים, שהציל מאות יתומים משמד ואבדון. במאמציו הוצאו כמה ילדים שכבר נפלו בידי המיסיון, וכמה מעוזריו ומקורביו, וביניהם הרב יוסף חיים זוננפלד , סיכנו את נפשם ועברו בקפיצה את הגדרות של חצרות המנזרים כדי להוציא משם את יתומי ישראל, שהדלות והעזובה הפקירום לשמד, והילדים הוכנסו לבית היתומים של הרב דיסקין.
פעם, בטיילו עם מקורביו מחוץ לעיר, נגש אליו ערבי והציע לו אדמה למכירה, ואף כי האדמה היתה במקום שומם ורחוק מישוב ב"ואדי ג'וז" (במעלה נחל קדרון), שמח לקיים מצות גאולת הארץ ובשותפות עם ר' יונה לבקוביץ קנה את האדמה בכסף מלא והקדישה לטובת בית היתומים.
בעת הרעב תרל"ט, כשמחיר צרכי האוכל עלה מאד, הצליח בהשפעתו על ראשי כולל אמסטרדאם, שבמקום כסף ישלחו חטים וקמח לחלוקה, והודות לכך ירדו מחירי המזון.
עודד את משפחת זרח ברנט להתישבות בפחת תקוה ביסודה, ואמר כי לו היה בכוחו, היה עוזב את מעמדו הרבני ומצטרף להתישבות.
השאיר אחריו הרבה כתבים בחידושי הלכה ואגדה וכתב אלפי תשובות לשואלים בדבר הלכה. כתביו שמורים בבית-הספרים של בית היתומים. בדפוס יצאו רק "שאלות ותשובות מוהרי"ל דיסקין" (הוצאת "חרות ישראל"' ירשלים, תרע"א) וספר "ליקוט אמרים" על פרשיות התורה, שליקט והוציא הרב ש"י בלויא .
נפטר בירושלים, כ"ט טבת תרנ"ח.
בנו יחידו הרב יצחק ירוחם עלה לא"י באלול תרס"ח, נהל את "בית היתומים דיסקין" וישיבת "אהל משה" והיה נשיא ועד הרבנים המאוחד לאשכנזים וספרדים בירושלים בתרע"ח.
הרב נחמן נתן קורונל (קורנאל)
נולד באמסטרדאם, הולאנד, בשנת תק"ע (1810), לאביו ר' דוד , בן העדה הספרדית, ולאמו שהייתה ממשפחה אשכנזית. למד בתלמוד-תורה המשוכלל ובישיבת "עץ החיים" של עדת הספרדים באמסטרדאם וגם מפי גדולי הרבנים האשכנזים באמסטרדאם ובהאג והיה בן-ביתו של ר' אברהם צבי הירש לעהרין , נשיא הכולל של הולנד ואשכנז (כולל הו"ד - ר"ת: הולנד ודייטשלאנד) - לתמיכה בישוב בארץ הקודש, ועוד מבחרותו נתגלתה בו נטיה למחקר בספרים עתיקים ובכתבי-יד.
בהיותו כבן עשרים החליט לעלות לארץ-ישראל. בגלל המלחמה בין מחוזות הדרום הקתוליים של ארצות השפלה ובין הממשלה המרכזית (שבתוצאתה נקרע הדרום מעל הצפון באותה שנה, 1830, ונתארגן בממלכה מיוחדת בשם בלגיה), לא נתנה הממשלה פספורט לשום אדם בגיל חובת הצבא, כי הכל היו חייבים להשתתף בהגנה על שלמות המדינה. אך בהסתמך על התעודות שהיו לו בתור רב ודרשן קיבל בקושי פספורט ורשיון להגידה, ואחרי טלטולי דרך ארוכים ומיגעים הגיע בשנת תק"ץ ירושלימה, ובהיות עדיין הישוב היהודי דל וקטן בירושלים עבר להתישב בצפת ושם נשא אשה. בצפת סבל בעת "הביזה הראשונה" בימי מרד הפ לחים והבידואים בתקצ"ד, שבזזו את בתי היהודים בצפת, וכן פגע בו הרעש בצפת בתקצ"ז, בו נספה אחד מילדיו. ואח"כ עברו עליו גם תלאות מרד הדרוזים, ואז עבר ירושלימה והמשיך לעסוק בתורה. היה מקורב מאד לחכמי הספרדים.