עם פרוץ מלחמת-העולם הראשונה נתמנה לנשיא הועד המנהל את פעולות הקרן האמריקאית לעזרת יהודי ארץ-ישראל להקלת מצוקת המלחמה והמחסור. בתרע"ז הוגלה בפקודת המצביא ג'מאל פחה, לדמשק, שם שיכל את בנו שמריהו , שמת במחלה מתדבקת.
עם תום המלחמה חזר בחשון תרע''ט ירושלימה, נתמנה לראש ועד העיר ליהודי ירושלים ועמד בראשו למעלה משנתים. הצטרף לארגון "האזרח" מיסודו של מאיר דיזנגוף , היה בו חבר הועד המרכזי ומראשי סניפו הירושלמי. היה חבר המועצה המיעצת הממשלתית בשנות תר"פ-תרפ"ג ופעל למען ביצור מעמדה הרשמי של השפה העברית ולטובת הישוב ובנין הארץ בענינים שונים. היה חבר האגודה "למען ירושלים" מיסודו של סיר רונלד סטורס. בשנות תר"פ-תרפ"ה היה סגן ראש עירית ירושלים, בתר"פ-תרפ"ט נשיא אספת הנבחרים וראש הועד הלאומי.
בתרפ"ה הרצה במשך שנה, לפי הזמנה, בביתהספר העליון למדעי היהדות בניו-יורק (בו ניתן לו התואר דוקטור-כבוד) ועל ספרות עברית וערבית באיניברסיטת "קולומביה" שם. בזמן שהותו באמריקה הצליח להשפיע על המיליונר היהודי יוליוס רוזנוואלד משיקאגו, שתרם מיליוני דולרים למוסדות חינוך ותרבות של הכושים, שיתרום 75 אלף לא"י לבנין ביתהמדרש העברי למורים בבית-הכרם. התרומה ניתנה בתנאי, שמתורמים אחרים יתקבל סכום דומה ודוד ילין מצא נדיבים שמילאו אחרי התנאי של רוזנוואלד.
כשחזר לירושלים נתמנה למרצה, החל משנת 1926, ולאחר שנים אחדות לפרופסור באוניברסיטה העברית לספרות העברית מימי הכינים, ובכהונתו זו פעל עד ימיו האחרונים.
עוד בהיותו בחור צעיר פרסם מאמרים וכתבות מחיי ירושלים ב"המליץ" (בחתימת "מן המודיעים") וב"המגיד", ואח"כ מחקרים ומאמרים מדעיים בעתונים, בכתבי-עת ובקובצים שונים בעברית ובשפות אחרות. בתרמ"ח פרסם מונוגרפיה על הרמב"ם, שיצאה אח"כ גם בתרגום אנגלי ואיטלקי. בתרמ"ט פרסם ספר "מקרא לילדי בני ישראל" שחיבר יחד עם אליעזר בן-יהודה וספר "מקרא לנערי בני ישראל" שחיבר לבדו, ובסופו גיאוגרפיה של ארץ ישראל, קורותיה, צמחיה וחיותיה בשם "ארץ אבותינו". בתרס"א פרסם בהוצאת "תושיה", וארשה, ספר "מקרא לפי הטף" בשני חלקים בשביל התלמיד ובשני חלקים בשביל המורה (הוראות מתודיות לשימוש) וספר "הגיטאות העתיקות" של ד. פיליפסון, שתרגם מאנגלית. השתתף עם י. גור-גרזובסקי בחיבור "המלון העברי". פרסם חוברות ומאמרים בשאלות דרכי הוראת השפה העברית ובחקר הלשון בענפיו השונים, יתר חיבוריו: ''חקרי מקרא" א' (על ספר איוב), "חקרי מקרא" ב' (על מליצת התנ"ך), "גן המשלים והחידות" - דיואן לשירי טודרוס אבולעפיה, בשלשה כרכים, דיואן משירי שמואל הנגיד, דקדוק הלשון העברית (ספר יסודי גדול), תרגומים מ"שירת ישראל על אדמת ישמעאל" ומחקרים על "מליצת ישמעאל בספרות ישראל", "כתבים נבחרים" א'-ב' (הוצא ליובלו השבעים), "תורת שירת ספרד", ועוד ועוד.
נפטר בירושלים, כ"ב כסלו תש"ב.
צאצאיו: חנה אשת שלמה בן יהושע ילין (ז"ל): אליעזר: אביעזר ; שמריהו: עמנואל; אבינעם; אהובה ; אשת הפרופ' ד"ר יהודה ליב פיקרד (מנהל המכון הגיאולוגי באוניברסיטה העברית בירושלים).
דוד יודילוביץ
נולד ביאסי, רומניה, ח' תמוז תרכ"ג (1863), לאביו יעקב יהודה (סוחר בר-אורין). למד בחדרים ובבית-המדרש והשתלם בשפות לועזיות ובהשכלה באופן פרטי.
בכסלו תרמ"ג עלה ארצה עם השיירה בת 156 נפש ממיסדי זכרון יעקב, טולטל עמהם באניה מיפו לחיפה ולבירות וחזרה ליפו בגלל סירוב השלטון הטורקי להרשות להם את העליה על אדמת הארץ. משהורשו סוף-סוף לעלות, אחרי השתדלות מרובה ובקשישים, נפרד ביפו מהחבורה ועלה ירושלימה. כאן מצא את הבילויים שמשון בלקינד, זאב דובנוב,עוזר דב ליפשיץ. יעקב מוגילנסקי, הלל מינץ, דבורה סירוט, נחמן רוזובסקי ויעקב שרתוק - פלג מחבורת הבילויים יוצאי רוסיה, שנתנסו כבר בכל הסבל בעבודה חקלאית ובדכוי במקוה ישראל עד שהחליטו, אחרי מותו הפתאומי של קרל נטר, לפי הצעת פטרונם י. מ. פינס שחלק מהם יעבור לירושלים לשם למוד והשתלמות במלאכה ויתרם ישארו במקוה ישראל ובראשון לציון, עד אשר תוגשם התכנית ליסוד המושבה הבילויית המיוחדת.
בעזרת החברה "תחית ישראל" מיסודם של י. מ. פינס וא. בן-יהודה נוסדה החבורה שה"ו ("שיבת החרש והמסגר") וסודרו שנים בנגרות (בלקינד ודובנוב), שנים בחרטות (רוזובסקי ושרתוק), אחד בנפחות (מינץ), אחד בביה"ס למלאכה של כי"ח (ע. ד. ליפשיץ).
לפי הצעת י. מ. פינס הצטרף לחבורת שה"ו של בני ביל"ו ונכנס לבית המלאכה לתעשית סכינים וחרבות של הגרמני גוטליב. לפי התנאים היה עליו