הודים יוצאי רוסיה שבאו שמה ולכל הפעולות בהפצת תרבות עברית והתודה הלאומית בקרב יהודי מצרים.
כשחזר ארצה השתקע בצפת ונתפרסם לשבח בתור רופא בכל הגליל. נתמנה לרופא המושבות בגליל התחתון, וכשפרצה מלחמת-העולם הראשונה גויס לשרות כרופא צבאי. בתחילה שרת בעציון גבר (עקבה), שם הגיש עזרה רבה לגולים הארמנים, שהשלטון הטורקי גרש אותם מארצם והפקירם למצוקה ולאבדון, וכאן טיפל בהם הד"ר דויד ברחמים רבים והשתדל להצילם ממגפת טיפוס הבהרות. אח"כ הועבר לעליי שבלבנון, והרבה לעזור בחומר וברוח לחיילים היהודים שעברו שם בדרכם לדמשק. רופאי הצבא הכירוהו כרופא מצוין ומסור, העולה עליהם בהרבה בידיעותיו ובסגולותיו. מתוך קנאה וגם מתוך חשד שהוא ציוני חתרו תחת מעמדו, ובהשתדלות אויביו ומקנאיו הועבר לחזית הרוסית בקאוקז. בהעברה זו היתה גלויה הכוונה המרושעת, שיפול בחזית, ולכן עבר יחד עם משרתו (חייל יהודי מירושלים) את החזית ונמלט לרוסיה הנסערת במהפכה הבולשבית. שם הכירוהו כרופא, ולא עצרוהו בשבי, אלא הרשו לו לצאת מן הארץ. בסכנת נפש עבר את הים הכספי בספינה רעועה לפרס והחל לעסוק בעבודתו כרופא לפרנסתו. משם עבר לבגדאד, שכבר היה בה שלטון אנגלי, וגם שם הצטיין כרופא, אך הוא רצה לחזור לארצו. לאחר שממשלת בגדאד הבריטית חקרה עליו בממשלה הצבאית הבריטית שבארץ ישראל ונודע לה, כי אכן אזרח ארץ-ישראל הוא, נתנה לו רשיון לנסוע הביתה. הוא נסע דרך הודו, עציון גבר ומצרים ובתרע"ט הגיע ירושלימה.
הסתדרות "הדסה", שהחלה אז לפעול בארץ, מינתה אותו למנהל בית-החולים בטבריה ולאחר זמן הוטל עליו גם ניהול בית החולים בצפת. בתקופת פעולתו בטבריה פעל רבות במלחמה במלריה. בסוף תרפ"ז התפטר ממשרתו ועסק במקצועו כרופא פרטי בטבריה ונתחבב על היהודים והערבים בגליל, והרופאים העריכו מאד את ידיעותיו והזמינוהו להתיעצות במקרים קשים. כן הרבה לשקוד על השתלמות רוחנית, כתב חיבורים רבים בפילוסופיה, ספר על תורת איינשטיין (נשאר בכתב-יד) ושירים. (עוד בבחרותו חיבר שירים עממיים בעברית ובאידית, ו"שיר הגאולה" שחיבר בעת לימודיו בפאריס הושר אף בבתי-הספר בארץ). גם בכשרון מוסיקלי היה מחונן, ובלי שלמד בבי"ס למוסיקה השתלם מעצמו וניגן יפה בכל כלי-הנגינה.
אחרי מחלה פתאומית וקצרה נפטר בטבריה, כ"ב תמוז תרצ"ז, והניח אחריו אשה ושלש בנות. הבכירה, חנה, עסקה ברפואה עוד בחיי אביה וממשיכה את דרכו ופעולתו.
לזכרו הוקם בטבריה בית-מרגוע למתרחצים בשם "בית דוד".
דוד איזמוז'יק
בן אברהם אבא, - נולד בכ"ט כסלו תרל"ד, בביניוויץ', מחוז אורשה, פלך מוהילוב (רוסיה הלבנה).
קבל חנוך מסורתי וספג הרבה ידיעות ביהדות. כשגדל נהיה לסוחר ונתמנה למנהל בית חרושת לזכוכית ועסקי עצים ביערות רוסלבל, פלך סמולנסק.
היה ציוני מסור כל ימיו. ברוסלבל היה זמן מה, חבר הועד הציוני העירוני. בשנת 1906 חיסל את עסקיו ועלה ארצה. התישב ביפו, פתח עסק עצים וחמרי בנין - עד שנהיה לאחד מבעלי העסקים הגדולים ביותר בעיר. אחרי מאורעות שנת תרפ"ט העביר את עסקו לתל-אביב ופתח סניף בחיפה.
עסק הרבה בעניני צבור בארץ, היה ממיסדי "אחוזת בית" בת"א ובנה את ביתו בין הראשונים. בשנת 1910 נבחר לועד תל-אביב ועד 1923 היה חבר מועצת עירית תל-אביב, ובמשך זמן מה היה גם סגן ראשהעיר. חבר ב"בני ברית", וזמן מסוים היה נשיא הלשכה "שער ציון" בת"א. ממיסדי בית הספר התיכוני למסחר בתל-אביב ויו"ר הועד המפקח שלו בראשית הוסדו.
כשנוסדה בת"א - יפו לשכת המסחר היהודית, נבחר מטעם הסוחרים כחבר ההנהלה. ממיסדי "משפטהשלום" העברי בארץ ישראל וגם נבחר לשופט במשפט השלום העליון. היה פעיל מאד בהסתדרות בעלי בתים ובעלי מגרשים בת"א, ומטעם ההסתדרות הזו נבחר לעירית תל-אביב.