משה סלור ראש הועד), ובמשך שלשים שנה מאז נבחר כמה פעמים לראש הועד. הכניס שיפורים רבים בסדרי הנהגת המושבה ובחייה בכלל. ביחוד נתן את דעתו על התקלה שבשרות הדואר ששלטה בו ערבוביה גמורה. נוסף על הדואר הטורקי הפרוע בסדריו היו בארץ משרדי דואר של המעצמות האירופיות, ובגלל השפע הגדול בשרות זה היה קשה מאוד לקבל ולשלוח מכתבים בסדר. הוא בא בדברים בענין זה עם מנהל הדואר האוסטרי ביפו שהציע לו לקבל את ניהול הדואר האוסטרי בפתח-תקוה ואז יוכל לשפר את השרות כרצונו. הוא העמיד תנאי מיוחד שהדואר האוסטרי ינהיג לשרות בפנים הארץ בולים מודפסים בעברית ולשרות לחו"ל בול עברי ליד הבול בגרמנית. הנהלת הדואר האוסטרי הסכימה להצעתו, והנה קפץ עליו רוגזה של מלשינות בפני השלטון הטורקי, שהוא אומר ליסד כאן ממלכה יהודית עם בולים משלה. בהשתדלותו של מר בצלאל קמיניץ , בעל המלון הידוע ביפו, נחלץ מהצרה בקלות. הקאימקאם היפואי קיבל כמנחת-כיפורים פטריוטית 3 בקבוקים אראק ושש קופסאות סיגריות.
השתתף ביסוד אגודת "פרדס" ואח"כ ביסוד אגודת "יוניון" למשלוח פרי-הדר. ידו היתה פתוחה למתן צדקה וביתו היה פתוח למבקשי עזרה, ובשנת תרע"ח בנה בכספו את בנין הישיבה הגדולה שעלתה מלומז'ה לפתח-תקוה.
יסקינד מילר (טוחן)
בן בנימין יהודה ליב ודבורה בת זיסקינד הלוי בלאך . נולד בווילקומיר, פלך קובנה, ביום 25 למרס 1884. קיבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבות. היגר לדרום אפריקה והתישב בקיפטון. שם יסד את האגודה הציונית "צעירי-ציון" והיה מזכירה. בשנת 1905 נבחר ע"י ציוני קיפטון כציר לקונגרס הציוני השביעי, אבל נפסל מחמת גילו הצעיר.
יצא לארצות הברית והמשיך את השכלתו באוניברסיטה בניו-יורק. היה פעיל שם בחברת "מפיצי שפת עבר" וחבר הועד הפועל שלה. וכן היה פעיל באגודת הציונים בברונקס ובאגודת "קדימה".
בשנת 1909 עלה לארץ-ישראל והתישב ברחובות ועסק בחקלאות לכל ענפיה: גידול שקדים, ענבים, זיתים, תפוחי עץ, אגסים ופירות הדר למיניהם. עסק בגידול בהמות וכדומה. מסור לעבודה צבורית, תרבותית והתישבותית. במשך כמה שנים שימש כחבר בועד מושבת רחובות.
נשא לאשה את טובה , בת אפרים אליעזר זק"ש. היה ממיסדי התאחדות האכרים ומעסקניה הראשיים. חבר הועד הפועל והועד המרכזי שלה. נבחר ע"י הפרדסנים להנהלת חברת "פרדס". היה ממיסדי "אחוזת הרברט סמואל'' על הר הכרמל ונבחר ליו"ר החברה. חבר הועד להקמת באר טוביה ביחד עם יהושע חנקין ושמואל טולקובסקי . ממיסדי חברת "גן חיים" וחבר הנהלתה עד גמר חלוקתה.
הרחיב והגדיל את שטחה החקלאי העברי של רחובות והסביבה ביחד עם משה סמילנסקי והיה מגואלי שטחי הקרקע בדרומה של הארץ, שעתה נתישבו בהם ישובים יהודיים.
אחרי הכיבוש הבריטי נבחר מטעם האכרים לאספות הנבחרים הראשונה והשניה. נבחר מטעם אספת הנבחרים בשנת 1929 לחבר המשלחת הא"י ביחד עם ח. נ. ביאליק והרב ב"צ עוזיאל לקונגרס היסוד של הסוכנות היהודית לא"י בציריך.
היה במשך כל שנות קיומו של השבועון "בוסתנאי", העורך החקלאי שלו ופרסם בו מאמרים על נושאים חקלאיים וצבוריים בחתימתו המלאה ובפסידונימים שונים.
נבחר לחבר ועד הלשון העברית, לועד החינוך, לועד המפקח על בתי הספר הכלליים בא"י ויו"ר הנהלת בית הספר התיכון החקלאי בפרדס חנה, אב בית הדין של משפט הכבוד שע"י מרכז התאחדות האכרים. נבחר לנאמן "בנק האכרים", לחבר הנהלת "חמי טבריה", חברת "הכנרת" בטבריה וממשיך לעסוק בעבודה כלכלית וישובית.
חבר הנהלת בית חרושת "פרי-פרי" ברחובות ובעל בית חרושת לקרח וחדרי קירור ברחובות.
מקדיש את שעותיו הפנויות לתורה ומחקר בספריתו הפרטית המדעית החשובה. עוסק זה כמה שנים בהבנת ספר בסוציולוגיה.
צאצאיו: צלה אשת שי גור (גרזובסקי); דבורה אשת אלחנן דימנט ; אריה ; בן-ציון.
שלום רבינוביץ
נולד בבוגופול, אוקראינה, רוסיה, 12.12.1864, לאביו מרדכי, בנו של רב וממשפחת רבנים (שאר-בשרו של הסופר "שלום עליכם"; נכדו, בן בתו, הוא החזן המפורסם דוד רוטמן באמריקה). למד ב"חדר", בישיבת מיר ואח"כ בישיבת וולוזין. נשא אשה בגיל צעיר ודחה את עצת ידידיו וקרוביו להתפרנס משימוש בכסף הנדוניה