העזרה הרפואית לנצרכים בשנים הקשות של תלאות המלחמה והמחסור. כן השתתף במוסדות הסיוע והחסד. היה חבר באגודת ההלבשה, שנטלה על עצמה לספק בגדים לילדי בתי-הספר, בעיקר נעלים וסגורים סגורים (שהונהגו בתור לבוש-חובה לתלמידים, כדי לכסות על לבושם הדל והבלה של ילדי העניים לבל יתביישו מפני ילדי האמידים). כן השתתף בעזרה לבתי התה והלחם להזנת רעבים שנוסדו בימי המלחמה, מקודם בבית-הספר של כי"ח ("אליאנס") ואח"כ בבית ברסלב (בסימטת בית הבד). היה פעיל ב"מכבי" וניסה לכתוב שירים וסיפורים.
נפטר בדמי ימיו ביום י"ב טבת תרע"ט ונקבר בבית הקברות הישן בתל-אביב.
מרדכי אברמוביץ
נולד ביאסי, רומניה, כ"א סיון תרל"ב (1872), לאביו מנחם מנדל ולאמו אסתר לבית הוכמן . למד שנים מעטות ב"חדר" ביאסי, ובשנת תרמ"ב עלה ארצה עם הוריו, תחילה ירושלימה, ובתרמ"ד עברה המשפחה להתנחל בראשון לציון. למד בבית-הספר של המושבה (ביתהספר העברי הראשון בארץ ובעולם) והיד, מטובי התלמידים המצטיינים.
כשגמר את בית-הספר יצא לעבודה בהדרכת הגנן הצרפתי קאווילאן , המדריך מטעם הבארון בחקלאות, בנטיעות וביקב, ואח"כ עבד כפקיד-עוזר תחת יד הגנן הנ''ל בכל ענפי החקלאות, בזריעות, בנטיעות וכוי. השתתף בפועל בנטיעת עצי-האקליפטוס הגדולים שליד בית-העם, שדרת הדקלים בגן הצבורי ("גן הנדיב") ועוד.
נשא לאשה את לאה בת נתן אברהם ברניצקי (היתה פעילה בהסתדרות הנשים המקומית, נשיאת כבוד של ויצ"ו בראשון לציון. לא"י עלתה בגיל 9. למדה בבית הספר הראשון שנוסד במושבה. נפטרה בראשון לציון, י"ד חשון תש"ז, בגיל 74).
בן 23 יצא משרות הבארון והתמסר לעבודה במשקו. נטע כרמים ופרדסים, בנה בתים - ובכל הצליח.
במשך שנות השלטון הטורקי היה מוכתר המושבה, שבמערכת המשטר והניהול הממשלתי בארץ היתה נח שבת כעין סניף של הכפר הערבי בית דגון וכפופה למרות המוכתר של כפר זה. על-ידי כך היו עניני האכרים מסובכים מאד בדברים השייכים לסידור ממשלתי. אך הוא ידע לסדר את הענינים עם המוכתר של בית דגון ולחלץ את בני המושבה. היה חבר ועד המושבה, התיצב עם שמשון בלקינד בתרפ"ב בפני הממשלה הבריטית בירושלים בשליחות אלעד ואז ניתן למושבה מעמד של מועצה מקומית והוא נבחר כמה פעמים לחבר המועצה ומנהל המחלקה הכספית בה. השתתף ביסוד "קופה חקלאית" (הבנק של המושבה) והיד. מנהלה הראשון (תרפ"גפ"ד). בשנות תר"פ-צ"ב היה ראש "ועדת הכפר" ונציג המושבה בפני השרות הממשלתי לסידור הקרקעית ("סטלמנט") והביא תועלת רבה למען מדידות קרקעות המושבה וקביעת הגבולות והבעלות. פעמים אחדות נבחר למועצת היקב, לועדת הבקורת של היקב, לועד החולות, לועד בית-הכנסת הגדול ובסוף נבחר לגבאי-כבוד בו. פעמים רבות הצליח כבורר מקובל על שני הצדדים לחסל סכסוכים בין בני המושבה לשביעת רצון הכל ולמנוע אותם מהסתבך במשפטים. וכן היה ראש הועד החקלאי במשך עשר שנים (1922-32).
צאצאיו: שלמה, משה, צבי, נחמיה, נתן.
דוד פרחי
נולד בקארליבו, ליד פלובדיב, בולגריה, בשנת תרי"ט (1859), לאביו אברהם . בילדותו נשלח ארצה ולמד תורה שנים אחדות בירושלים מפי דודו אחי-אמו רבי רחמים פיאדי. בשנת תרכ"ט חזר אל הוריו לבולגריה בעודנו ילד, אך התורה הארצישראלית ואהבת הארץ שספג כאן נשארו מובלעים בדמו לכל ימי חייו. המשיך ללמוד ולהתמחות במסחר. נשא לאשה את שרה בת אחיו אשר. התישב בעיר פלובדיב, שהיתה בירת רומליה המזרחית (החלק הדרומי של בולגריה). פתח בית-מסחר, שהיה כמעט היחידי בעיר שהיה סגור בשבתות ובחגי ישראל ואפילו בימי חול-המועד, וכשבנה לו בית בשנת תר"ן קבע על שערו לוח שיש ועליו הכתובת בעברית: "שנת בונה ירושלים, שמחתו כפלים, ופה נשב עד יחיינו מיומים", ובזה פרסם כלפי חוץ, שהוא רואה את ישיבתו כאן כזמנית עד שישוב לארץ-ישראל. עשה תעמולה בין יהודי העיר למען ציון. בתרנ"ג ביקר בארץ ורכש לו קרקע בשכונת "זכרון טוביה" בירושלים, ובשובו הגביר את תעמולתו הציונית.
בשבת פרשת בהר בשנת תרנ"ד, בהיותו בבית-הכנסת "שבת אחים" בפלובדיב, הגה בפסוקי פרשת השבוע המדברים על גאולת הארץ והגיע במחשבתו למסקנה, שהיהודים בארצות פזוריהם חייבים להתאגד לשם גאולת ארצם, ותוך הרהוריו קבע סימן לעצמו, שאם יקראוהו לעלות לתורה בפרשה המדברת בגאולת הארץ, אות הוא מן השמים, שעליו לגשת לפעולה. ואכן בא האות ונקרא לעלות לתורה כפי שחשב, ואז הכריז אחרי הקריאה על רעיונו והודיע ברבים שהוא יגאל בכספו חמשה דונמים