והנו ממשיך לערוך את המדור "לשוננו לעם" המופיע מטעם ועד הלשון ב"הארץ".
צאצאיו: שמחה (ז"ל) מתמטיקן וחוקר טבע ; יצחק (מורה לשפות); לינה (רחל לאה) (ז"ל) אשת משה הופנקו ; רבקה אשת אמנון הורביץ ; יריב משה אסא (קומפוזיטור וכנר).
משה אונגרפלד
בן יצחק (ת"ח, מחסידי זידצוב) ודולצי לבית שר מסטרי סול. נולד כ"ה אדר תרנ"ו (10.3.1896) ברודקי (גליציה המזרחית).
קבל חנוך מסורתי בחדרים ובישיבת ויזניץ, בן 16 קבל היתר הוראה, למד למודים כלליים ושפות והתכונן כאקסטרן לבחינת בגרות. בסוף מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא האוסטרי, לחם בחזית הרוסית והגיע לדרגת סגן-קצין, נפל בשבי הרוסים בתקופת המהפכה והתעכב במחנות קצינים שונים בערי רוסיה המרכזית (ביניהן בעיר ויטקה בחבל אורל, שבה פעל הציוני נסטיסין שעלה אח"כ לארץ ובנה שורת בנינים גדולים בזמן המשבר של 1926 בת"א, ולקח חלק פעיל בפעולה הציונית והתרבותית במקום) עד חתימת חוזה השלום בין אוסטריה ורוסיה בבריסק דליטה. בתרפ"ב נכנס ללמוד באוניברסיטה הוינאית בפקולטה הפילוסופית ולשפות המזרח ולמד 4 שנים אצל הפרופסורים גייאר, טקאטש, זייף שפות שמיות, אצל ירושלים וויירינגר - פילוסופיה ואצל קאסל וארנולד פילולוגיה וספרות גרמנית. בזמן זה למד גם בבית המדרש למורים מיסודם של הפרופ, צ. פ. חיות וא. אפטוביצר.
דבריו הראשונים בדפוס נתפרסמו בתרע"ז ב"העם" במוסקבה וב"פעטראגראדער טאגבלאט" ועם שובו לאוסטריה ב"המצפה" של ש. מ. לזר בקרקוב וב"לעמבערגער טאגבלאט".
מתרפ"ב היה סופרם הוינאי הקבוע של "הארץ" (תל-אביב), "היום" ו"הצפירה" (ורשה) ו"הדואר" (ניויורק).
פרסם הרבה מסות ומאמרים בכמה שפות בעתונות העברית והלועזית: "הארץ", "הבוקר", "העולם", "הצופה", "הצפירה", "היום", "הדואר", "מאזנים", "גליונות", "היינט", "מאמענט", "טאגעבלאט", "מארגענזשורנאל", "מארגנצייטונג", "שטימע", "די וולט" ועוד על חכמי ישראל באוסטריה ובגליציה. בשמו ובפסידונימים : "בן-יצחק", "בן-עמרם", ד"ר וונגירסקי, א-ד, "אגף" ועוד. ביניהם על: ר, יצחק אור זרוע, הרב יו"ט ליפמן הלר (בעל התוספות יו"ט), ד"ר א. ילינק, ד"ר מ. גידמן, מאיר איש-שלום, א. ה. ווייס. מ. לטריס, א. ליברמן, בעל "האמת", פ. סמולנסקין, ר. א. ברוידס, ד. י. זילברבוש, צ. פ. חיות, ש. קרויס, א. אפטוביצר, ש. רובין, א. קמינקא, אוטו וינינגר, ז. פרויד, אלפרד אדלר, ד"ר הרצל, ל. קלנר, ע. קוקש, פטר אלטנברג, ארטור שניצלר, יעקב וסרמן, פרנץ ורפל, סטפן צווייג, אוטו באואר, ויקטור ופרידריך אדלר, פופר - לינקאוס, מרקוס פוןליבן, קרל קראוס, טריביטש-לינקולן, רוברט שטריקר, אדולף שטנד, "העתונות הוינאית בעריכת יהודים", "האמת", "די וולט" ועוד. בתש"ה יצא ספרו: "וינה" מסדרת ערי הגולה. עומדים להופיע עוד שני ספרים שלו שבהם מקובצים חלק ממסותיו ורשימותיו.
ציוני מנעוריו, מתר"פ חבר במפלגת העבודה הציונית "התאחדות", ב-1923/25 יו"ר התנועה באוסטריה, ציר הקונגרס הציוני הי"ג מטעם ה"התאחדות", בקונגרסים הי"ב-כ' השתתף כבא-כח העתונות.
היה פעיל בתנועה העברית באוסטריה ועמד כמה שנים בראש ההסתדרות העברית במדינה זו.
בשנות תר"פ-תרצ"ד עבד בהוראה עברית בבתיספר של הקהילה בוינה ובבית המדרש למורי-דת מיסודו של הפרופ, צ. פ. חיות. בזמן בקורי ח. נ. ביאליק בוינה בתרצ"ב, צ"ג וצ"ד התקרב אליו וטיפל בו במסירות בשעת מחלתו.
בקר בארץ בתרצ"ה כתייר ומתרצ"ח בקביעות בארץ.
בשנת תרצ"ט נתמנה למ"מ מנהל "בית ביאליק" בתל-אביב ובתש"ה למנהל קבוע של הבית ושוקד להרחבתו בנאמנות מופתית.
מרדכי בונשטיין
נולד באודיסה, דרום רוסיה, י"ד אלול תרי"ח (1858), לאביו פסח . קיבל חינוך יהודי מסורתי. עבר בבחרותו לרומניה ועסק במסחר תבואות ובחקלאות.
נשא לאשה את חיה רחל לבית יעקובזון.
הצטרף לתנועת חיבת ציון ולארגון העולים להתנחל על הקרקע בארץ-ישראל, ובשנת תרמ"ד עלה ארצה באישור הועד המרכזי של חובבי ציון בגאלאץ, התישב בראש פנה והתמסר לעבודה חקלאית כאכר חרוץ למופת.
כשגאל הבארון רוטשילד חלקת אדמה בכפר