הטורקי כבר חיבבוהו על הקהל. (כך הנהיג סדרים טובים בכל המוסדות שעבד בהם).
משום-מה לא הוכנס אחרי חילוף השלטון בארץ לרשימת עובדי הדואר הותיקים בשרות הממשלה ומשום כך נתקפחה זכותו לפנסיה.
אחרי מלחמת-העולם הראשונה עוד הוסיף לפעול לטובת פליטי רוסיה שבאו ארצה בחוסר כל.
משנפטרה רעיתו, ה' אדר תר"פ, נשאר גלמוד בביתו, אך הוסיף לפעול לטובת הצבור בכל יכלתו.
נפטר בירושלים, ד' חשון תרפ"ה, בעת עמדו בתפלת מוסף של שבת.
צאצאיו: משה (סוהר), ד"ר נחום, מרדכי ויהודה (סוחרים), שרה רבקה אשת ר' שמואל דוד הכהן, שושנה אשת ד"ר אריה כהן (רופא ב-ת"א), רחל אשת ד"ר שמשון קלי (רופא במנצ'סטר).
ד"ר אהרן מאיר מזי"א
נולד בכפר ליד מוהילב, רוסיה הלבנה, י"א אלול תרי"ח (1858), לאביו ר' אליהו (תלמיד-חכם מופלג, בן לשלשלת יוחסין של שלשה-עשר דורות רבנים גדולים בצפון-איטליה ובמערב-גרמניה, ולפי אחת הסברות מתפרש שם-המשפחה מזי"א בראשי-תיבות: מזרע ישראל איסרליין, בעל "תרומת הדשן", מגדולי הפוסקים באשכנז) ולאמו חנה ממשפחת ר' מתתיהו שטראשון מוילנה. נתיתם מהוריו בילדותו ובתמיכת קרוביו המשיך ללמוד בחדרים ובבית-המדרש. הצטיין בתפיסתו ובידיעותיו, נסע ללמוד בישיבת מיר ונתפרסם בה בתואר "העילוי ממוהילב". נמשך להשכלה כללית, קרא בספרי המחקר ובספרות העברית החדשה ולמד את השפה הרוסית והושפע מספרותה.
כבן עשרים נסע לברלין, מצויד במכתב-המלצה מאת הגאון רבי יצחק אלחנן מקובנה, והשתלם בהשכלה כללית, בלשונות ובחכמת ישראל בביתהמדרש לרבנים מיסודו של ר' עזריאל הילדסהיימר. בו בזמן השתלם גם בזמרה ובתורת המוסיקה והיה עוזר לאחד החזנים בברלין. אחרי כשנתים נכנס ללמוד בבי"ס טכני גבוה והמציא שכלול למסך-תיאטרון שקיבל עליו פטנט גרמני. השתתף עם סטודנטים מהגרים פוליטיים מרוסיה ומקומיים באגודה למען החופש והקידמה, ובהיות אז לממשלת ביסמארק מגמה ריאקציונית לדיכוי תנועות הפועלים והחופש נאסר מזי"א יחד עם חבריו כ"חותרים תחת יסודות המדינה הפרוסית". אחרי שחרורו עבר להמשיך את לימודיו בפוליטכניון בציריך שבשווייץ. כאן הצטרף לחבורת המהפכנים הרוסיים: בן-עירו פאול אקסלרוד, פליכאנוב, וירה פיגנר וליברמן (מיסד העתון הסוציאליסטי הראשון בעברית "האמת"), הרצה באגודות הסטודנטים והמלומדים, ופעם נבחר ליו"ר אגודת הסטודנטים מהארצות הסלאוויות. כתב מאמרים ב"ציריכר פוסט" ומאמרי בקורת על מדיניות ביסמאדק ב"פראנקפורטר צייטונג". המציא מכשיר למניעת דליקות בתיאטראות ובאולמים צבוריים וקיבל עליו פאטנטים בצרפת ובגרמניה. בו בזמן המשיך את קשריו עם תורת ישראל והספרות העברית ואת התענינותו בגורל עם ישראל.
כשפרצו הפרעות בדרום-רוסיה בשנות 1881/82 וחבריו הסטודנטים השתדלו להאמין בישועת ישראל על-ידי טמיעה בעמי אירופה, קרא אליהם: "נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים" והיה ממיסדי האגודה הלאומית "ניר", שהראתה את הדרך לציון. ובי שמעו במהלך הויכוחים על ארץ-שראל, שהיא "ארץ אוכלת יושביה" במחלות הטרופיות השוררות בה, החליט להקדיש את חייו למלחמה במחלות הללו ונכנס לאוניברסיטת ציריך ללמוד רפואה. הצטיין בלימודיו ונתקבל לאסיסטנט במרפאה האוניברסיטאית. המשיך לכתוב בעתוני ציריך וב''פראנקפורטר צייטונג" בשאלות כלליות ומדעיות, וכשנתעורר ויכוח פומבי בדבר ההצעה לביטול משפטי-מות וכמרים קתוליים כתבו בעתונות, שהמשפט העברי הקדום הרבה בדיני-מות, פרסם הוא ב"ציריכר צייטונג" מאמר בשם "שיעור במקרא מאת תיאולוג-לשעבר", בו סתר את טענותיהם ועורר תשומת-לב מרובה בחוגי התיאולוגים המלומדים, שחשבוהו לפי המאמר לחוקר זקן והופתעו בהודע להם שהכותב הוא תלמיד-רפואה צעיר. פרסם גם מאמרים רפואיים בכתב-העת המקצועי "וירכובס ארכיוון".
ב-1887 הוסמך לדוקטור לרפואה על סמך החיבור על "מדת קרינת החום מגוף מאדם" על פי