דרכי גידול הגפנים ותעשית היין ושיווקו, שלח דו"ח ליק"א ולהבארון בפאריס ועל פי הצעותיו בא האישור ליסוד חברת "כרמל מזרחי" לממכר יינות אגודת הכורמים בארצות המזרח הקרוב. בתרס"ג-ס"ד היה בא-כח הועד האודיסאי של "חובבי ציון" ביפו במקום אייזנשטאדט-ברזילי שחלה. בתרס"ד השתתף בועדה מטעם "חובבי ציון" לבחירת פועלים להתישבות, ביחד עם ד"ר הלל יפה, א. איזנברג, ש. אוסטשינסקי ומצד הפועלים א. חרלפ, נח שפירא ויוסף רזניק. בתרס"ה היה חבר בועדת "אגודת האלף" מרוסיה לבדיקת אדמת עין-זיתים (שהוזמנה ע"י ראש ועד "אגודת האלף" יהושע סירקין) ביחד עם האגרונומים יוסף ניאגו ונתן קיזרמן. בתרס"ו נבחר כחבר למועצה הראשונה של אגודת הכורמים ביחד עם דוד סגל, אריה ליב גיסין ודוד יודלוביץ (וגם למשלחת שנשלחה באותה שנה אל הבארון רוטשילד ) ואח"כ לחבר הנהלתה. בתרע"ג השתתף בפעילות ביסוד התאחדות המושבות ביהודה לשם חיזוק הישוב החקלאי, הרחבתו והגנה על האינטרסים שלו בפני הממשלה, מרכזה היה בראשון לציון, הוציאה את "הד המושבות" ו"השקפת העתונות הערבית על הישוב". וכשהפכה התאחדות זו אחת מלחמת-העולם הראשונה להתאחדות האכרים הכל-ארצית, נבחר באספתה המיסדת בפתח תקוה לנשיאה הראשון.
במלחמת-העולם הראשונה הוטלו עליו תפקידים קשים כיו"ר התאחדות המושבות וכמנהל אגודת הכורמים (יחד עם מרדכי סגל , - במקום זאב גלוסקין שנעדר מהארץ) לשמור על הקיים תוך סכנת-התמוטטות מאיימת בתמידות בעקב המשבר, מצב המלחמה והנגישות התדירות מצד שליטים צבאיים נטולי רסן. ב-1915 השתתף בועדה למלחמה בארבה ביחד עם: אהרני, אפלבוים, בריל, וילקנסקי, פיקהולץ וקראוזה, ואף הוציא חוברת הוראות בענין זה בשם "הארבה". באותה שנה גורש, יחד עם רבים מעסקני הישוב לאנאטוליה, אלא שדיזנגוף הצליח בהשתדלותו אצל ג'מל פתה להפוך את הגירוש ההוא לגירוש זמני לטבריה. וכשנתגלה קשר המחתרת העברית "נילי" ואחד מראשי פעיליה היה בן ראשון לציון (נעמן בן הבילויי שמשון בלקינד) , נאסר באוקטובר 1917 יחד עם ראשי הצבור במושבה והובלו לכלא ירושלים. אחרי כחודש ימים שוחררו.
אחרי הכיבוש הבריטי בדרום הארץ היה חבר בועד הזמני של הישוב ואח"כ בועד הלאומי הראשון. בתפקיד זה השתתף במשלחת הישוב ביחד עם דוד ילין, ד"ר יעקב טהון, עקיבא אטינגר, חיים קלוריסקי ומשה גליקין, לפני ועדת-החקירה האמריקאית (ועדת קינג-קריין), שבאה לשמוע את חוות דעת התושבים בנוגע לעתידה המדיני של הארץ. ב-1918 הוזמן להשתתף ביחד עם אליהו קראוזה, מאיר אפלבוים ואברהם בריל בועדה משותפת של יהודים וערבים בדבר דרכי העזרה הממשלתית לחקלאים שנפגעו מהמלחמה. וב-1927 שוב הוזמן לועדה מטעם השלטון להתיעצות בדבר משלוח ענבי-מאכל מהארץ לאנגליה. בתר"פ השתתף במשלחת הישובית אל הנציב העליון סיר הרברט סמואל להביע לו את דרישות הישוב מהנהלת הארץ. ב-1921 הוענק לו אות-הכבוד M.B.E. (קצין המיסדר המצוין של הקיסרות הבריטית) "בעד עבודתו לטובת הארץ" (מהיהודים הראשונים בארץ שקיבלו את התואר הזה ביניהם י. מיוחס ומ. דיזנגוף). ב-1923 נבחר לנשיאות אגודת האגרונומים בא"י. שהיה ממיסדיה ומפעיליה וליובלו השבעים בתר"ץ ערכה מסיבה לכבודו ובחרה בו לנשיא-הכבוד. ב-1924 השתתף במשלחת הישוב ביחד עם משה סמילנסקי, צבי בוטקובסקי, זלמן גיסין וישראל לרנר לברך את הבארון רוטשילד במצרים, כי בגלל חולשתו לא יכול לבוא אז אל הארץ. ב-1925 נבחר יחד עם אהרן אייזנברג לחבר בית משפט השלום העברי העליון בת"א. ב-1929 רשמה אותו אגודת הכורמים בספר הזהב של הקה"ק למלאות 25 שנה לשרותו בהנהגתה, ורק ב-1933, במלאות לו 30 שנה לעבודתו בה, פרש מן העבודה. חי את חיי הישוב ולבטיו כחייל משוחרר המוכן עוד לעזור כמדת יכלתו. היה מבקר בנקודות-הישוב החדשות ומספר לחלוצים החדשים על הגבורה וההקרבה של החלוצים הראשונים, מופיע לפעמים באספות חגיגיות (יובל מושבה ותיקה, יובל בילו וכדומה), בקריאות אל הצבור בהזדמנויות חשובות ומכריעות, ומעורר בדבריו רגש אחריות כלפי המפעל שהוקם בזיעתם ובדם לבבם של הראשונים ואמונה ובטחון בעתידנו בארץ ובגאולה השלמה במהרה.
נשיא לשכת בני ברית בראשון לציון. האחרון מבני ביל"ו הנמצא כעת בחיים. מבניו ונכדיו התנדבו רבים במלחמת-העולם השנית לחטיבות ההובלה של הצבא הבריטי ולבריגדה העברית.
צאצאיו: מאשתו הראשונה - אברהם (הראשון שנולד לבילויים בארץ ובראשון לציון בכלל ; נפטר ט' טבת תר"ץ), לאה אשת בן-ציון אידלננט, ברורה אשת שמואל בן-צבי; מאשתו השניה - בר-כוכבא (מנהל המחלקה הימית של הסוכנות היהודית), עזרא, נחמיה (מנהל מחלקת העליה הממשלתית בת"א), עקיבא (נפטר ד' שבט תרפ''ח), חנה אשת צבי אניספלד בראשון לציון, יהודית אשת אברהם דויטש (גן-יבנה), זאב, עמי-זכאי, נתנאל.
ישראל רוקח
נולד ביפו, בשכונת נוה צדק, ד' טבת תרנ"ז (1897), לאביו ר' שמעון (מעסקני הישוב הישן והחדש, ממיסדיה וראשה של עדת היהודים ביפו והרוח החיה בכל מוסדותיה ובחיים הצבוריים והכלכליים בעיר ובסביבה) ולאמו רחל בת ר' מנחם (מנכין) שוסטקובסקי מבריסק (תלמיד חכם, נדיב וסוחר עשיר, חתנו של הגביר הצדיק ר' משה פיזיצר , מיקירי