השתתף בהגנת המושבה ובמפעליה הצבוריים, ביחוד במפעלים הדתיים.
נתן לבניו חינוך מסורתי בתלמוד-תורה וחקלאי במקוה ישראל.
באחד הלילות בחורף תרע"ט שמע צעקות מבית שכנו, קם ויצא לראות מה קרה, אולי נחוצה עזרתו. התקרר ונפל למשכב שלא קם עוד ממנו.
כשהרגיש כי קצו קרוב צוה לאסוף את צאצאיו אל מטתו ודרש מהם שיבטיחו לו דבר אחד: שיהיה גורלם כאשר יהיה, טוב או לא, את הארץ אל יעזובו ! נפטר בפתח תקוה, כ"ט אלול תרע"ט.
צאצאיו: דב (ברל , מנהל סניף "סיליקט" בת"א), חיים (עסקן "זבולון" ומפעלי צבור אחרים, בעל ביתהחרושת לשמן ''עץ הזית"), אנטה (ז"ל), שרה אשת יצחק הרש ליפשיץ, מרים אשת יצחק מאירי, מינה אשת ברנרד קורן .
רבקה צוקרמן (אבינועם)
נולדה בקרמנצ'וג, פלך פולטבה (אוקראינה) ב20.5.1870 (תר"ל), לאביה יהודה-לייב חנקין ולאמה שרה, אחות יהושע חנקין וחיה קראוזה. קיבלה חנוך מסורתי ולאומי בבית הוריה שנשאו עיניהם לעליה לציון. בראשית אב תרמ"ב עלתה ארצה יחד עם כל בני משפחתה ועם קבוצה של יהודים אמידים מרוסיה שהחליטו להיות עובדי אדמה בארץ ישראל.
אביה השתקע בראשון לציון במקום שנודע חיש מהר בכינוי-החבה "הדוד ליובקה".
ב-1887 נישאה לביל"ויי שלמה זלמן צוקרמן (אבינועם) וב-1888 עברה לגדרה, לאחר שהושלמה בניית צריפם, משני בתי-העץ הראשונים במושבה. מאז סבלה הרבה כשאר אמהות גדרה שגדלו את ילדיהן בתנאים קשים, בלי עזרה רפואית ובמצוקה חמרית.
בתרס"ה הוט לעל בעלה ועל דוב אריאל (ליבוביץ) לצאת בשליחות המושבה לאמריקה ולפעול שם בשביל תעשית היין של גדרה שמצבה החמרי היה קשה מנשוא. היא נשארה לבדה לנהל את המשק והחזיקה מעמד. טרדות המשק נפלו על שכמה גם בשנים הבאות, כי לאחר שבעלה חזר מאמריקה הוא נפל למשכב והיה רתוק רוב ימיו למטתו עד שנפטר בתרפ"ג.
יצאו לה מוניטין על אומץ-לבה, נכונותה לעזור לזולת, מרצה ועניוותה. בני המושבה מספרים על מעשה-גבורה מופלא שלה: ב-1908, לאחר המקרה של פציעת ערבי ביריה ע"י משה שכביץ, התפרצה לגדרה קבוצה של "שבאב" ובראשם ליסטים ידוע בשם "אבו רנים" (שלאחר הכבוש הקציבו השלטונות הבריטיים סכום הגון בעד ראשו). הגברים היו אז בשדות, לרגל עבודתם, אך לתמהונם של המתפרצים יצאה מולם "מעלימתי רבקה", כפי שכונתה בפיהם, סטרה על לחיו של ראש החבורה, חטפה את חרבו ושברה אותה לשנים על ברכה. ה"שבאב" קיבל את מעשההגבורה ברעם של מחיאות כפיים והסתלק מן המקום.
נוהגת היא לפקח על משקה גם לעת זקנתה ואם אינה יכולה לצאת לשדה הריהי משקיפה על הנעשה שם במשקפת.
בי"ט תמוז תש"ב נרשמה בספר הזהב של הקרן הקימת יחד עם אמהות גדרה לרגל חגיגת יובל הששים לעלית ביל"ו. בא' כסלו תש"ז (24.11.1946) הניחה את אבן היסוד, בשם אמהות גדרה, לשכונת הפועלים הראשונה במקום על האדמה שמסר לקק"ל המנוח דוד לוינסון.
אברהם (אלברט) ענתבי
נולד בדמשק בשנת תרכ"ט (1869), לאביו הרב אליהו יוסף מנכבדי העיר ועשיריה (מצאצאי הרב יעקב, שהיה רב בארם-צובא ואח"כ בדמשק. נאסר בשנת ת"ר בימי עלילת הדם בדמשק). למד בישיבה, אח"כ בבית-הספר של "אליאנס" עד שנתו העשירית. כיון שהצטיין בלמודיו, שלחוהו המורים להשתלם, בשנת תר"מ (1880), לפריס. שם נכנס לבית הספר למלאכה ולאמנות "ארמנטיה", ובשנת תרנ"ו נשלח ע"י חברת הכי"ח בפריס לירושלים כעוזרו הראשי של נסים בכר.
נשא לאשה את אריעט לבית נבון מפריז (עד המלחמה העולמית השניה היתה מנהלת הסמינר למודות של כי"ח על-שם סומך בוורסל).
בשנת תרנ"ח התפטר נסים בכר ממשרתו, ואז נתמנה למנהל הראשי של כל מוסדות חכי"ח בארץ ישראל. את התפקיד האחראי הזה מילא באופן הטוב ביותר והעמיד את בתיה"ס של האליאנס על רמה גבוהה.