שלמה בוזגלו
נולד בחיפה, בשנת תרמ"ה (1885), לאביו דוד בן משה (שעלה ארצה עם העליה הראשונה ממרוקו והיה מנהל סניף הברת "זינגר" בחיפה וכאן נפטר ביום א' שבט תרנ"ז).
למד בביה"ס של חברת כי"ח בחיפה ואח''כ נשלח לפאריס ללמוד בבית-המדרש למורים של החברה (להכשרת מורים למוסדותיה בארצות המזרח). אחרי שהוסמך למורה שימש בהוראה בבתי-הספר של החברה בדמשק, חלב וחיפה.
ניהל את בית-הספר העברי בקאהיר בשנות המלחמה הראשונה ושם השתתף ביסוד ה"מכבי" ופעל בחינוך הנוער לציונות ולהכרה לאומית עברית. אח"כ היה מורה לצרפתית ולערבית בגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב. חזר לחיפה, נשא לאשה את וירג'יניה בת יצחק נהון מנהל ביה"ס של כי"ח בחיפה (אף היא גמרה את בית-המדרש למורים של החברה בפאריס ואח"כ ניהלה את ביה"ס לבנות של החברה בחיפה). עבד כפקיד ראשי בבית-המסחר של שמואל יוסף פבזנר ואח"כ כפקיד בבנק עותומן ואחריו בבנק ההולנדי.
היה מפעילי התנועה הציונית והשקיע מרץ רב בארגון הצבור הספרדי לפעולה תרבותית וצבורית בחיי הישוב החדש ובשרות המפעל הציוני ולהגנה על מעמדו וזכויותיו. היה חבר בועד קהלת חיפה ופעל רבות לטובת הקהלה בכלל ולטובת בני עדתו בפרט. ביחוד עמד על משמר עניני העדה הספרדית כציר באספת הנבחרים ב-1920. היה חביב על בני כל העדות וביחוד על בני כת הבהאיים, שבראש מרכזה בחיפה עמד עבאס אפנדי אלבהאי. בתרפ"ב השתתף עם אברהם כלפון, משה לוי, שמואל בן-שבת, רפאל חכים ואחרים ביסוד הסתדרות הספרדים, שפעלה גדולות בשטח התרבות ובהגנה על הספרדים מפני קיפוחים.
היה פעיל גם בעניני צבור כלליים ונואם ידוע בעיר. כתב בעתון האיטלקי "קוריירה דילה סיריה", בעתונות העברית והערבית בארץ ובעתון הצרפתיהמצרי "לא בורס אג'יפסיין".
בשנותיו האחרונות פרש מכל פעולה צבורית והצטמצם בעבודתו בלשכת הבונים החפשים "אליהו הנביא" שעמד בראשה. צאצאיו: יהודית, דוד, יצחק, רחל אשת כאתראן.
יהודה דוד בוטקובסקי
נולד בסובאלק, פולין, כ"ג ניסן תרי"ג (1853), לאביו צבי נחמיה ולאמו גיטל לבית שפירא . קיבל חינוך תורני בחדרים ובישיבות. נשא לאשה את חיה רחל בת נחום ריבקינד. עסק במסחר-ברזל, היה פעיל בעניני הצבור היהודי בעיר, חובב-ציון נלהב ומפעילי האגודה "בני משה", מיסודו של אחד העם.
בתרמ"ו השתתף עם חובבי ציון בעירו בהתארגנות לשם רכישת קרקע ויסוד מושבה להתנחלותם בארץישראל. אך שני השליחים ששלחו לתור את הארץ ואת התנאים בה חזרו והביאו ידיעות מרפות-ידים על התנאים הקשים בארץ (דחקות, קדרות, שלטון-עריצות של פקידי הבארון, הפקרות ופראות של הילידים). אך ר' יהודה דוד וחבריו לא התיאשו, ובתרמ"ט יסדו מחדש אגודה להתנחלות וזו בחרה בו כשליח-יחיד לנסוע לארץ-ישראל ולקנות קרקע ליסוד מושבה בשביל "חובבי ציון" מסובאלקי.
באדר תרנ"א בא ארצה יחד עם זאב טיומקין , שנתמנה לנהל את פעולות חובבי ציון מרוסיה בארץ, ועם יתר חברי המשלחת של חובבי ציון. והשנה שנת גירוש היהודים ממוסקבה, וביפו התהלכו אז שליחי אגודות מערים שונות שלכולן מטרה אחת: רכישת קרקע להתנחלות בארץ. באותו הזמן גאל יהושע חנקין שטח של שלשים אלף דונם אדמה, שהיה בו מקום לקלוט את המתנחלים מאגודות-ערים שונות ביחד. ר' יהודה דוד הצטרף לשליחי אגודות קובנה וריגה, סיירו יחד את האדמה, קנו נחלאות והשתתפו בכך ביסוד המושבה חדרה.
בסוף תרנ"א חזר לסובאלקי ובראשית תרנ"ב שלח את בנו בכורו נחמן שלמה בן ה-17, לקבל לרשותו את הנחלה ולהכין ולסדר את המשק.
בתרנ"ד בא שנית ארצה לבקר את בנו ואת משקו והביא אתו את בנו הצעיר צבי נחמיה , שהיה אז בן 9, על מנת להשאירו כבר להתחנך בארץ, שכן