למשפטים והורשה לעסוק במקצועו כעורך-דין בארץ.
נשא לאשה את טובה בת עזרא חיון .
ב-1937 נתקבל לשרות ממשלתי כשופט-שלום וכיהן בבתי-המשפט כשופט ויו"ר ההוצאה לפועל ובתפקידים שונים ובמשך שנה כשופט בבית-דין מחוזי.
ב-1944 חיבר את הספר "קובץ פסקי-דין על תורת העדויות" לתועלת אנשי מקצוע המשפט. צאצאיו: חיים, דליה .
נחמן שלמה בוטקובסקי
נולד בביאליסטוק פלד גרודנה בשנת תרל"ה, לאביו ר' יהודה דוד , סוחר נכבד, מפעילי חובבי ציון ו"בני משה" בסובאלקי. קיבל חינוך תורני וכללי ונתחנך ברוח חיבת ציון.
כשרכש אביו בתרנ"א נחלה בחדרה לעצמו ולחברים אחדים מהאגודה שיסד בסובאלקי להתנחלות בארץ, שלח אותו בראשית תרנ"ב ארצה, כחלוץ המשפחה, להכין את המשק ולבנות בית, כדי שהוריו וביתו יבואו אחריו.
אחריו בא חברו ראובן בן ר' אליעזר גולדנברג , שגם הוא היה בעל נחלה בחדרה. שני הצעירים, הידידים מילדותם, השתכנו באחד החדרים של ה"חאן", עבדו קשה בנטיעת עצי שקדים ותות ועוד על נחלותיהם, סיכנו את עצמם ביציאה לעבודה בשטח הרחוק ממרכז ישובם וקרוב למחנה בידואים אויבים, סבלו וקדחו והחזיקו מעמד, השתדלו לשפר את החיים בסביבתם העגומה מרוב קדחת ושכול ואלמון, סידרו את חדרם בטוב-טעם וכינסו בו את יתר העובדים לשיחות חברים על כוס תה, כדי לדכא את הדכאון.
משהביא אליו אביו בתרנ"ד את אחיו הקטן צבי נחמיה כדי שיתחנך מילדותו במושבתם, התמסר לטפל בו כמו אב ולשקוד על חינוכו ושמירת בריאותו. בגלל התקפות קדחת על הנער הוכרח לשלחו חזרה אל הוריו, אך הוא עצמו הוסיף לשאת את יסורי ההתנחלות בגבורת נפש, לעודד את המיואשים בדברי אמונה ובטחון בעתיד המושבה והארץ, ואף במכתביו הביתה היו רק דברי עידוד ובטחון ולא תלונות.
בקיץ תרנ"ח גברה מאד הקדחת בחדרה והפילה חולים וחללים לרוב. שני החברים, נחמן שלמה בוטקובסקי וראובן גולדנברג , התמסרו לטפל בחולים, להקל את יסורי הגוססים, לקבור את המתים ולנחם ולעודד את האבלים. סוף-סוף הפילה הקדחת הצהובה גם אותם. שניהם הובאו בעגלה אחת לבית-החולים היהודי ביפו, ושם נפטרו נחמן שלמה בכ"ו אב וראובן בה' אלול תרנ"ח, ושניהם נקברו בבית-העלמין הישן מדרום ליפו (עג'מי).
כשפקד השלטון הצבאי במלחמת-העולם הראשונה לפנות את בית-העלמין ההוא, אחרי שפקד קודם לכן על פינוי התושבים החיים, ובעיקר היהודים, מיפו ומתל-אביב, הועברו עצמות שניהם לחדרה ונקברו יחד ביום כ"ג אייר תרע"ז ועל מצבתם המשותפת חקוק: "בחייהם ובמותם לא נפרדו".
שמואל שמואלי (פלחוביץ)
נולד בעיירה מלניק, מחוז בילסק, פלך גרודנה (רוסיה הלבנה) בשנת תרנ"ד (1894), לאביו צבי פלחוביץ ולאמו גיטל לבית רבינוביץ . למד בחדרים ובישיבה ואח"כ בבית-ספר תיכוני בבריסק דליטא.
בעודו נער החל את פעילותו ב"בונד הקטן", עבר למפלגת ס.ס. ואח"כ הצטרף ל"צעירי ציון", ארגוןאח ל"הפועל הצעיר" שבארץ-ישראל.
ב-1913 עלה ארצה. הצטרף ל"הפועל הצעיר" ועבד כפועל חקלאי בעין-גנים, פתח תקוה, ראשון לציון, רחובות ובת שלמה. בפתח תקוה היה חבר בקבוצה הקבלנית "אחוה" (הראשונה בארץ) מיסודה של מפלגת "פועלי ציון".
בראשית מלחמת העולם הראשונה (בסתיו 1914) השתתף בקבוצת כיבוש שעלתה על אדמת קלנדיה (כיום המושב עטרות מצפון לירושלים) ועסקה במדידת הקרקע והצבת הגבולות בהנהלת המהנדס שכנאי ז"ל מטעם המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית. (פעולה זו היתה תוצאה מכרוזו של אוסישקין "לתקנתה של ירושלים", בו דרש להקיף את ירושלים בישובים עבריים, ואז נרכשו אדמת קלנדיה-עטרות ודילב-קרית