חוזית), עם הסוחרים והמוכתרים ויתר הנאספים להחכרת המס בהכרזה, פנה אליו הקאימקם (מושל הנפה) ואמר: "אתם היהודים גזלתם את אדמת הפלחים וכעת רוצה אתה לעשוק גם את הממשלה". השיב לו ניימאן בקול רם ובהלימת אגרוף על השלחן: "לא אני העושק, אלא אתה, אתה סוחט שלמונים ומקבל שוחד, מוכר את הפלחים ואת הממשלה יחד..." - שוטר הוציאו בכח מהאולם, ובעמדו ברחוב לפני בית-הממשלה נרעש ורוגז ומבוהל ניגש אליו ערבי יפואי, מראשי הספנים ואמר לו: "יפה הטחת בפניו של המנוול הזה, אני שמעתי. חבריך המוכתרים לא יעיזו להעיד לטובתך, אבל אני מוכן ומזומן". באותו מעמד נזדמן שמה אברהם שפירא מוכתר פתח תקוה ובשמעו את הנעשה נגשו שניהם אל אברהם בריל , מנהל יק"א בדרום, ולעצתו נסעו ירושלימה אל אלברט ענתבי , שהיה ידידו של הפחה המושל. ענתבי שלח קובלנה רשמית בכתב על דברי השטנה של מושל יפו וציין בתור עדים את ניימאן ואת הערבי היפואי, ואחרי ימים אחדים הועבר הקאימקם המשטין מיפו לנפה רחוקה ונדחת, שבה אין יהודים להשטין עליהם ולהתעשר מהשוחד הנסחט מהם.
כשנוסדו בן-שמן וחולדה עבד שם בתור מדריך בעבודת הנטיעות. יסד בעקרון את המחלבה הקואופרטיבית הראשונה בארץ לפני מלחמת-העולם הראשונה, (ביזמתו ובהדרכתו של האגרונום ד"ר מ. זגורודסקי) שסיפקה חלב מעקרון ליפו ותל-אביב ושיפרה במקצת את מצבם הכלכלי של אכרי עקרון.
אחרי המלחמה נבחר מטעם המושבה עקרון כציר לאספת-הנבחרים הראשונה. המשיך לעסוק בצרכי צבור מקומיים וכלליים ונמנה בין החברים הפעילים של הסתדרות הציונים הכלליים.
בשנת תרפ"ו השתתף ביסוד המושבה כפר אהרן, ליד נס ציונה, בנה בה את הבית הראשון, נטע פרדס ושימש בה כמוכתר ויו"ר הועד.
צאצאיו: בתיה אשת יצחק רוזנברג, עתניאל, מתתיהו.
אברהם בלומנפלד
נולד בירושלים, ח' חשון תר"ל (1869), לאביו הרב יהודה (שנקרא בירושלים ר' יודל לומזר , שעלה לא"י בספינת-מפרשים, במסע שארך כחצי שנה, ת''ח ומופלג בתורה, מגדולי המלמדים הראשונים בת"ת של האשכנזים הפרושים בחצר החורבה. ראה עמוד 70) ולאמו פינה בת ר' ישראל בק (חלוץ מלאכת הדפוס בארץ, חלוץ החקלאות העברית בגליל העליון, ממיסדיה וראשיה של עדת החסידים בירושלים).
למד בחדרים ובישיבות אצל הרב יעקב הרכבי (נובהרדוקר) והרב יצחק מתמיד (וינוגראד), מיסדה וראשה של ישיבת "תורת חיים". בן 14 נתקבל לעבודת פקידות בבנק ברגהיים ובטחנה ואח"כ נעשה שותף לטחנה הגדולה שליד שער שכם.
בתר"ן נשא לאשה את גיטל בת ר' נחום (מגיד) קפלן. נתקבל לעבודה כפקיד ראשי אצל ר' יצחק רוקח (אבי משפחת רוקח בארץ, אביו של שמעון רוקח איש יפו ואבי-אביו של ישראל רוקח ראש עירית תלאביב) בעסק חכירת מס הדרכים, שחכר מאת הממשלה הטורקית והיה גובה אותו מכל הבאים בעגלה בכביש יפו-ירושלים. הצטיין באומץ-לב ובגבורה והיה מטיל את אימתו על הערבים שניסו להשתמט מתשלום המס או לפגוע ביהודים. פעם, כשפרצה דליקה באחת משכונות ירושלים סיכן את נפשו והציל שני ילדים מתוך חדר שהיה מוקף להבות ואח"כ עלה על הגג הבוער, שיבר את הקורות שחיברו את הבנין לבנין אחר ומנע את התפשטות הדליקה אליו. וכשנבחר כציר מירושלים לכנסיה הראשונה של יהודי ארץ-ישראל (זכרון יעקב, תרס"ג) ונסע בעגלה אל הועידה עם חבריו, נאחזו גלגלי העגלה בחריצים שבין האבנים ליד גשר טחנות אבו-רבח על הירקון מצפון לפתח תקוה, והיתה סכנה שהעגלה על כל נוסעיה תתהפך לתוך המים. אז קפץ המימה ובכוחו הרב הטה את העגלה כלפי מעלה ועזר להסיעה מהמקום המסוכן. כן הקדיש את כוחו לשרות שמירה בפתח תקוה במשך כמה שנים.
בתרנ"ה יסד בירושלים יחד עם הרב ישעיהו רפאלוביץ, אליהו אהרן כהנא ואחרים מאברכי ירושלים את האגודה החשאית "אחוה", שבשעתה פעלה רבות להבראת החיים הצבוריים והכלליים בישוב הישן ויזמה וביצעה פעולות רבות שרישומיהן ניכרים עד היום. לקח חלק פעיל בגאולת 80.000 דונם קרקע ביהודה, בשומרון ובגליל.
צאצאיו: חיה אשת משה גרינהוט (מנהל קופת מלוד, וחסכון, רחובות), יהונתן (רושם הקואופרטיבים מטעם הממשלה, ירושלים), ישראל מסדה (מראשוני "בני בנימין", כעת בלונדון), שולמית, אביעזר, פנינה (ז"ל) אשת עוה"ד ד"ר דוד פיינברג בחיפה, רוחמה אשת יהודה ליב (יוליאן) מלצר (סופר "ניריורק טיימס" בירושלים), יהודה (מזכיר מועצת בת-ים).