לעריכת מגבית בשביל מוסדות אלו. בשנת תר"ס יצא שנית לתימן באותו תפקיד ואגב נטל על עצמו שליחות שד"ר מטעם כולל הספרדים בא"י. בשנת תרס''ג ניסה יחד עם ראשי העדה לייסד חברה להקמת ישוב חקלאי תימני בסביבות ירושלים אך מכמה טעמים לא יצא הרעיון אל הפועל. בא'-ג' אלול תרס''ג נבחר ביחד עם שלום אלשיך ליצג את תימני ירושלים בכנסיה הראשונה של יהודי א"י שהתכנסה ביזמת אוסישקין בזכרון יעקב לאחר שכל בני הקהלה הצטרפו לארגון הישוב והרימו את שקלם.
בשנת תרס"ז כשהכולל הספרדי הגדיל את לחצו על בני הקהלה התימנית שנמנו אז על כולל הספרדים, והוחלט על יציאת התימנים מהכולל, נטל חלק גדול במלחמה. הוא יצא בחשאי לקושטא לטפל עם השלטונות בדבר הכרה בתימנים ככולל נפרד, ועל זאת נרדף על צואר ע"י הספרדים ונאלץ להסתתר מפחדם ימים רבים. בתרס"ח יצא לקושטא בשליחות מטעם יהדות צנעא, שממשלת תורכיה הכבידה ידה עליהם בגבית מס הגלגולת, כדי להשפיע על החכם-באשי הרב משה הלוי ראש הרבנים בקושטא שישתדל בעדם לפני המלכות. בתקופת המלחמה העולמית סבל נוראות מידי השלטונות כיושב ראש הועד הגשמי של הקהלה בעניני הבורחים מהצבא ואף נאסר פעמים מספר.
בקץ המלחמה, כשהחלה תקופה חדשה בתולדות הישוב בא"י והתימנים בכלל, פרש מהעסקנות והתמסר כולו לתורה ולמחקר. כתלמיד חכם מובהק משך בעט סופרים עוד קודם לכן: בשנות תרנ"ו-תרנ"ז השתתף כאחד מחכמי ישיבת "תורת-משה" במאסף התורני "תורה-מציון", וכשהופיע התכלאל בשנת תרנ"ה צירף לו כנספח את חבורו "ענף-חיים", הכולל הערות וחדושים ל"עץ-חיים" של מהרי"ץ (הרב יחיא צאלח) אולם עיקר עבודתו הספרותית נעשתה בתקופת חייו האחרונה. בשקידה עצומה כינס למחברתו "שרידי-תימן" את כל חיבוריהם של חכמי-תימן בדפוס וכו'. ביבליוגרפיה זו היא הראשונה מסוגה בספרות-תימן ומשמשת עד היום אבן פנה בחקר הספרות התימנית.
נפטר בירושלים, י"ב אדר א' ת"ש.
צאצאיו: אסתר אשת יוסף מבורת (הרצליה), חיים ישראל, שלמה, סעדיה.
יצחק בן-דור (בינדר)
נולד בסד (שאד, סדה), מחוז טלז, פלך קובנה, ליטא, ט"ו סיון תרנ"ג (1893) לאביו אברהם אליעזר (בינדר) ולאמו פייגה רבקה, בת יעקב משה ניימן. למד בחדרים בעירתו, (וביניהם חדר מתוקן של ר' שמואל הרינג ) ואח"כ בישיבת טלז בתקופותם של ר' אליעזר גורדון ור' חיים רבינוביץ .
בן 12 הדפיס רשימה ראשונה שלו ב"הד הזמן" (וילנה, בעריכת בן-ציון כץ ) מטלז. בן 18-16 עסק בהוראה בסד ובטלז, מיוזמי האגודה הציונית של בני הישיבה "קדימה" ומיסדיה. למד עבודת-הצילום אצל מר משה קפלנסקי , בטלז. שימש מזכיר-מתנדב של האגודה הציונית בעיר.
משהחליט לעלות לא"י, יצא לגרמניה, נתעכב זמן מה בה ובאנגליה וצרפת.
ב-1913 עלה ארצה. עבד כפועל חקלאי בחולדה וברחובות . ב-1914 היה בקבוצת-העשרה שעלתה על אדמת דילב, היא קרית-ענבים בהרי ירושלים. אחרי זה עבד כפועל ברחובות, פתח-תקוה , בקבוצת עין-חי , בקבוצה לחפירת בארות בבאר-שבע והסביבה בימי מלחמת העולם הראשונה. היה ציר בועידה החמישית של הסתדרות פועלי יהודה, שנתקיימה בעין-גנים. חזר לפתח-תקוה, וכפר סבא. מבאר-שבע חזר לאחר טיפוס. כששוחררה תל-אביב ע"י האנגלים, עבר אליה. עבד בראשונה בכביש ואח"כ נכנס לעבוד בצילום אצל אברהם סוסקין .
התנדב לגדוד העברי הראשון במלחמת העולם הראשונה ושירת בחיל הרגלים בארץ ישראל ובמצרים והועלה לדרגת קורפורל. השתתף ב"קונטרס" שבעריכת ב. כצנלסון . שוחרר מהגדוד בספטמבר 1920 ועבד בצילום ברחובות, תל-אביב וטבריה . ב-1921 עבר לירושלים ועבד כצלם ברשות עצמו, ברחוב נחלת שבעה. השתתף בקביעות בהגנת השכונות ובעיר העתיקה. היה בקבוצת המגינים ביום 2.11,21 שהתגברה על התוקפים הערבים ברחוב המידאן ושער השלשלת בעיר העתיקה. ב-1923 נשא לאשה את שרה בת ר' חיים מרגלית מראדום שבפולין . ב-1924 עבר לתל-אביב ועבד בה בגננות ובנין. הוזמן ע"י ב. כצנלסון לעבוד ב"דבר" מיום הופעתו באחד ביוני 1925. עבד כרפורטר של תל-אביב ואח"כ כעורך "כלכלה ומשק", מתרגם משפותחוץ וכותב מאמרים ורשימות על תל אביב ופרבריה, על חיי אנשי העמל, על הראשונים בהתישבות ובחרושת, פינות חבויות בתולדות הישוב החדש שחשף באהבה רבה ברשימותיו: "על במתי העיר", "ביעץ" וכו'.
נהירים היו לפניו כל שבילי הישוב והנעשה מא