1905 וגרוש הסטודנטים הוצא גם הוא מהאוניברסיטה ומאז לא היתה לו שוב אפשרות להמשיך את השתלמותו. היה מורה לעברית ולהיסטוריה בגמנסיות הפרטיות היהודית של ז'בוטינסקי-קופ ואיגליצקי באודיסה, מטיף ודורש בבית-הכנסת הציוני "יבנה", פעיל בעבודה ובתעמולה הציונית, חבר פעיל ב"חברת מפיצי השכלה" ונלחם תמיד בעד העברית פרסם מאמרים רבים ברוסית בעניני חינוך בחתימת "בן-חוה" והוציא ספריה חינוכית "יובנטוס", ביחד עם חבריו המורים אהרן ליטאי ואברהם לנדוי שרכשה לה חוג קוראים גדול.
ב-1911 שלח בלוית אשתו את ילדיו להתחנך בארץ-ישראל וב-1913 עלה גם הוא והיה מורה בבית-המדרש למורות על שם לוינסקי ובביה"ס לדוגמה בתל-אביב.
בעת הגירוש הכללי מיפו ות"א, באביב תרע"ז, גורש גם הוא, הצליח להשאר בפתח תקוה ולחזור לת"א זמן מועט אחרי הכיבוש הבריטי הראשון, בדרום הארץ. חלה במחלה קשה ונפטר בתל אביב, כ' אייר תרע"ח.
צאצאיו: שרה (מורה) אשת מ. קניוק (מהנהלת מוזיאון תל אביב), יוסף (מהנדס חימאי), אלכסנדר (פקיד במכון התקנים).
דב גפן
נולד בשפולה, פלך קיוב, אוקראינה, שבט תרנ"ד (10.2.1894), לאביו ר' קלמן שם-טוב (מקובל, פילוסוף ומתימטיקאי מחבר ספרי הגיון ומחקר, מורה בבתיספר עבריים ברוסיה בישיבת "רב צעיר" באודיסה ובביה"ס "תחכמוני" ביפו ות"א) ולאמו יוכבד בת ר' ישראל קורסוונסקי (סוחר יערות ובעל תעשית סוכר, מראשוני חובבי ציון ושליח חבורת חו"צ משפולה לרכישת קרקע בארץ בתרנ"א). למד ב"חדר" בשפולה ובגימנסיה היהודית מיסודו של איגליצקי באודיסה, שם הצטרף לחוגי הנוער הציוני ליד מרכז "צעירי ציון" ויחד עם אחיו לוי (בהיותו נער) היה פעיל בהגנה העצמית היהודית בעת הפרעות באודיסה ב-1905.
בשנת תרס"ו (1906) עלה ארצה עם הוריו וכל ביתם. עבד כפועל חקלאי במושבות יהודה, השתלם בתורת החקלאות "במקוה ישראל" ובחות כנרת ונהל אח"כ את משק הוריו בבית גן שע"י יבנאל ; היה חבר ועד המושבה ובא-כחה כלפי השלטונות.
עם כבוש הגליל ע"י הבריטים התנדב למשטרת הרוכבים במחוז הגליל שמרכזה היה בטבריה ותוך זמן קצר העלה לדרגת רב-סמלים והמפקד בפועל של המשטרה הרוכבת. נשלח לבית הספר לקצינים בירושלים והעבר כמפקד המשטרה בגוש זכרון-יעקב חדרה.
עם סיום שרותו במשטרה עבר לעירית תל-אביב כעוזר למזכיר הכללי ואח"כ כמנהל המחלקה לפקוח עירוני ומנהל המחלקה הסניטרית. במרוצת הזמן נשלח ע"י העיריה ללונדון לשם השתלמות באינסטיטוט הס ניטרי המלכות, ושם קבל את התאר של מפקח סני טרי מוסמך וחבר באינסטיטוט הנ"ל.
חבר ותיק של "המכבי", בזמנו חבר הועד בתלאביב וחבר המרכז.
מיוזמי ומייסדי מכבי-אש מתנדבים בתל-אביב; בתפקידו כמפקד הגדוד במשך שנים פעל רבות לרכישת ציוד ומכונות משוכללות לכבוי אש, בהדרכת חבר כבאים מנוסים וביסוס תקציבו הכספי של הגדוד.
במאורעות תרפ"ט מארגן ומפקד של "המשטרה המיוחדת" הרשמית להגנת תל-אביב.
עיקר עבודתו הצבורית בשורות "הגנה", בה היה פעיל מראשית הוסדה.
בהיותו בגליל סיפק נשק רב להגנת תל-חי ונקודות אחרות בגליל העליון והתחתון. משעבר לתל-אביב נתמנה מיד כמפקד העיר וחבר ועד ההגנה, ויחד עם ש. ד. יפה (עורך "השדה") הניח את היסודות הראשונים לארגונה הצבאי של "הגנה" במקום.
בשנות 1931-1940 - יו"ר המועצה הארצית של "ההגנה", חבר המפקדה הראשית ואחד משני המרכזים של המפקדה (השני י. גלילי).
ממניחי היסוד ומארגניו הראשיים של "כופר הישוב" וקביעתו כקרן ארצית לצרכי הבטחון וחבר פעיל במזכירות הארצית של קרן זו.
בתפקידו כמרכז במפקדה הראשית היה מיוזמי ומבצעי ארגונה המחודש של "ההגנה" והעמדתה על בסיס צבאי ארצי. בתקופת כהונתו במפקדה הראשית הוקם המטה הכללי, נקבעו הפורמציות הצבאיות השונות ודרגות המפקדים. נוסדו משטרת הישובים העבריים, פלוגות השדה (פו"ש) ופלוגות וינגייט, הוקמו בסיסים קבועים לאימון טוראיים ומפקדים, נוסדה והרחבה התעשיה הצבאית, נרכש והועבר לארץ ציוד צבאי בקנה מדה מרחב, הנהגת שיטה ומשטר בהנהלת הכספים וכו'.
נשא לאשה את אסתר (חניכת הסמינר למורות בהנהלת ד"ר נחום טורוב ואח"כ מורה בגליל ובתלאביב), בת הבילויים הד"ר חיים ופניה חיסין (רופא