יוסף פנחסוביץ
נולד בפוצ'פ פלך צ'רניגוב (אוקראינה) בשנת תר"ד (1844), לאביו ר' מרדכי (ממשפחת רבנים, מצאצאי ר' יום-טוב ליפמן הלר , בעל "תוספות יוםטוב'') ולאמו שרה . למד בחדרים ובישיבה. נשא לאשת את רבקה בת ר' זלמן מוקרוביץ . עסק במסחר יערות והגיע לדרגת סוחר ממדרגה ראשונה, בעל זכות מיוחדת לגור בערי רוסיה הפנימית, לאזורים שליהודים היתה אסורה הישיבה בהם.
אחרי "הסופות בנגב" משקמה תנועת ביל"ו ו"חבת ציוך והעליה לארץ-ישראל, חיסל את עסקיו הגדולים שברוסטוב ע''נ דון ובשנת תרמ"ד עלה ארצה עם כל משפחתו והתישב בפתח תקוה. קנה קרקע, בנה בית ורפת, והוא ובניו יצאו לעבוד את אדמתם. השתתף בעניני הצבור כחבר ותומך בבנין ביתהכנסת, חברת גמילות חסד, חבר ועד המושבה, ממיסדי יקב "כורמי התקוה" וביתר מוסדות המושבה.
כתב מזמן לזמן ב"הצפירה".
נפטר בפתח תקוה, ח' אלול תרס"ט. צאצאיו: מרדכי (מפעילי הצבור בראשון לציון), סוניה אשת אברהם גוטקין (רוסיה), בוריס (אפריקה הדרומית), בתיה אשת יהושע שפירא (זכרון יעקב), זאב (אפריקה הדרומית), חיה (ז"ל) אשת בן-ציון וולפברג, פניה אשת יצחק רייסקין (עין-גנים), אליעזר, משה (היה מוכתר פ"ת ופעיל בגאולת קרקעות), מאיר (מפעילי הצבור בפ"ת).
הרב יוסף מרדכי הלוי
נולד בירושלים, כ"ח סיון תרל"ח (1878), לאביו הרב אשר אברהם (דיין העדה הספרדית ושד"ר מוסדות העדה לחו"ל) ולאמו אירמוזה . נתיתם מהוריו בילדותו ונתחנך בהשגחת אפוטרופסו הרב יוסף רפאל עוזיאל (ראב"ד ונשיא העדה).
למד בתלמוד-תורה של העדה הספרדית, בישיבת "תפארת ירושלים" ובישיבתו הפרטית של הראשוןלציון רבי יעקב שאול אלישר (היש''א ברכה).
באלול תרי"ג נשא לאשה את אסתר בת הגביר יצחק רפאל יצחקי , היה סמוך על שלחנו שנים אחדות, המשיך להגות בתורה והוסמך לרבנות. בבן כ"ה החל מפרסם חידושי תורה ותשובות בירחון התורני "המאסף" של הרב בן-ציון קואינקה, ויכוחי הלכה עם גדולי הרבנים הספרדים והאשכנזים, הערות והשגות על כמה ענינים בספר "שדי חמד" של הגאון ר' חיים חזקיה מדיני, ופסקי הלכה מבוססים על בקיאות עצומה ותפיסה נכונה בספרות התלמודית. בתר"ס נתמנה למורה לתלמוד בת"ת הספרדים, אח"ב לחבר וסוכן ההנהלה של קופת תמחוי לתמיכת אלמנות ויתומים ולסופר בבית-הדין של הרב חיים נסים ברוך השתתף ביסוד בית-חנוך יתומים הספרדי והיה חבר הנהלתו. בראשית תרס"ד נתמנה למורה לתלמוד והלכה בישיבת "תפארת ירושלים" ואח"כ למורה הלכות בכתות העליונות של בית-היתומים הנ"ל. משנתפנתה משרת מורה לתלמוד והלכות בבית-המדרש לרבנים של חברת "עזרה" הברלינית, עקב הבחרו של הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל בתרע"ב לרב ראשי ביפו, הזמין המנהל אפרים כהן אותו למשרה זו, ואח"כ למנהל ומורה ראשי עד שנת תרע"ו.
בתרע"ד השתתף בהצלחה במשלחת לממשלה המרכזית באיסטמבול מטעם הועדים הכלליים של הספרדים והאשכנזים, שהשיגה בהשתדלותה צו ממשלתי לשחרור הרבנים מהשרות בצבא ולאישור הישיבות כבתי-אולפנא דתיים בעלי זכויות.
כמה פעמים נתבקש לצאת לחו"ל בשליחות מוסדות העדה, אך סירב להפסיק את עבודתו בירושלים, וכן דחה כמה הזמנות והפצרות לקבל כהונת רב ראשי בקהלות חשובות בחו"ל, וביניהן אף בבגדאד, כי לא רצה להפרד מהארץ ומירושלים.
בסוף תרע"ח נבחר ליעד הרבנים בנשיאותו של הראשון-לציון רבי חיים משה אלישר , ומאז השתתף בפעילות בחיי הצבור בתנאים החדשים והשקיע הרבה מרץ בהכנסת הצבור הספרדי למסגרת הארגון הכללי של הישוב ב"כנסת ישראל" ובארגון הרבנות הראשית לארץ-ישראל. היה ציר לאספת-הנבחרים הראשונה, חבר