בתרפ"ד נבחר לרב בקהלת דארמשטאדט ומדינת הסן, ובתרצ"ד לראב"ד בקהלת ברסלאו.
בשנת תש" עלה ארצה ונתמנה לרב בשכונת נוה שאנן בתל אביב וחבר הרבנות הראשית המקומית, וכן למנהל התלמוד-תורה "בית אולפנא" בשכונת נוה שאנן.
ערך והבין לדפוס את הספר "בית יוסף צבי" על מסכת ביצה, שיצא בתרפ"ח בברלין על ידי בני הרב המנוח ד"ר שלמה קארליבאך, חלק מדרשותיו פורסם בספר "ילקוט הדרוש", חלק ב', שיצא בתרפ"ה על ידי הרבנים דא"י ויסבלום מניו-יורק ורש"י לויטאן מאוסלו.
ספריו בכתב-יד: שאלות ותשובות "שאילות משה" על סוגיות הש"ס ובענינים אקטואליים, "לקוטי פירות" (ליקוטי דינים נחוצים לצורך שימושי מתוך פירוש "פרי מגדים" על שו''ע יורה דעה), אוסף דרשות לשבתות ולמועדים ולהזדמנויות שונות.
בנותיו; פרידא אשת משה מרא לוי (חברה בקבוצת הפועל המזרחי "שדה אליהו"), רות אשת זאב גלברד (חברה בקבוצת הפועל המזרחי שלוחות ).
אברהם יערי (וואלד)
נולד בערב ראש-חודש אלול תרנ"ט (1899) בעיר טארנאברזעג, הקרויה בפי היהודים על שמה העתיק: דזיקוב, בארץ גליציה. אביו, חיים יוסף בן ר' צבי וואלד (סוחר, מצאצאי ר' משה מפשעווארסק, בעל ספר "אור פני משה", מתלמידי הבעש"ט) ולאמו פעסיה בת אהרן נח קאהן מעיר גלאגוב שבגליציה. קיבל חינוך דתי ב"חדרים" וב"ישיבות" וחינוך חילוני בבתי-הספר העירוניים.
בשנת תר"פ (1920) עלה לא"י, והגיע לחוף יפו ביום ח' באלול תר"פ מיד בבואו לארץ שינה את שם משפחתו ל"יערי". בשנת תרפ"ב סיים בירושלים את לימודיו בבית-המדרש למורים העברי, ועבד אחרכך כמורה בבית-ספר בתל-אביב. בשנת תרפ"ה נתקבל להיות ספרן בבית-הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, ובשנה שלאחריה הוציא לאור את ספרו "הספ רות היפה העברית", שהוא הקטלוג הראשון שיצא בדפוס ע"י בית-הספרים. בשנות תרפ"ו-תרפ"ח למד את תורת הספרנות והביבליוגרפיה ביוניברסיטי קולדג' בלונדון, וקיבל תואר ספרן מדופלם מהאוניברסיטה של לונדון. בסוף שנת 1928 חזר לעבודתו בבית-הספרים, ומאז הוא עובד בו בקביעות עד היום, תחילה כספרן ואחר-כך כמנהל מחלקת ה"הבראיקה" .
בארץ יושבים עתה מבני משפחתו: אמו (אביו ישב כאן חמש שנים ונפטר בשנת ת"ש בפתח-תקוה ונקבר בצפת עיר קברות אבותיו), ארבע אחיות ושלשה אחים, ביניהם המספר יהודה יערי.
בשנת תרפ"ט נשא לאשה את חוה בת מנחם-מנדל סלאנט (נכדת ר' מנחם-מנדל מקאמיניץ בעל ספר "קורות העתים" על קורות צפת בשנות תקצ"דתקצ"ו (ראה כרך שני, עמוד 560).
התחיל לכתוב בשנותיו הראשונות בארץ, ופרסם תחילה מאמרים בעניני חנוך ובעניני ספרות ודברי בקורת ספרותית ב"השלח", ב"הפועל הצעיר", ב"דבר" וב"מאזנים" השבועון והירחון. מביניהם יש להזכיר במיוחד את מאמרו על יל"ג, רמח"ל וש"י עגנון. תירגם שורה של ספרים מגרמנית ומאנגלית, שמהם יש להזכיר במיוחד: פיכטה, תעודת האדם Die Bestimung des Menschen( ) יצא לאור בירושלים בהוצאת האוניברסיטה העברית, בשנת תרצ"ג; קנט, הקדמות לכל ימטפיסיקד (Prolegomena) נדפס אף הוא בירושלים בהוצאת האוניברסיטה העברית, בשנת תרצ"ו (שניהם בסדרת "ספרי מופת פילוסופיים") ; פסטלוצי, כיצד מלמדת גסטרוד את בניה, יצא לאור בירושלים, בהוצאת "אוצר המורה" בשנת תרפ"ז; הרצל, חלק גדול ממאמריו ב"מבחר כתבי הרצל", תל-אביב, "מצפה", תר"ץ-תרצ''ד; ועוד.
מאז נכנס לכהונתו בבית -הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים פרסם למעלה ממאה מחקריב ושורה של ספרים בכל ענפי הביבליוגרפיה העברית ותולדות הספר העברי. את רוב מחקריו פרסם ברבעון הביבליוגרפי "קרית ספר" שבעריכתו הוא משתתף. וזה עשרים שנה שאין כמעט חוברת אחת של רבעון שלא יבוא בה איזה מחקר ביבליוגרפי ממנו. רוב מחקריו הביבליוגרפיים מוקדשים לתולדות הדפוס העברי בארצות המזרח הקרוב והרחוק (קושטא, שאלוניק, אזמיר, ארץ-ישראל, סוריה, מצרים, ארם-נהרים והודו) ולתולדות הדפוס העברי בערי פולין-רוסיה (באהסלב, ברדיטשוב, ברסלב, הרובשוב, זיטאמיר, זסלב, לאשצוב, מאהלוב, מינסק, מינקאוויץ, נאוי-דוואר, פאריצק, שקלאוו), שני שטחים שהיו מוזנחים ביותר בחקר הספר העברי. במחקריו אלה עמד בפעם הראשונה על כמה גילויים של זיופי מקומות-דפוס בספר העברי וכן כוללים מחקריו כמה שטחים אחרים בביבליוגרפיה העברית, כגון תולדות משפחות-מדפיסים (בני פואה באיטליה, יונה בן יעקב אשכנזי וצאצאיו בקושטא), ראשית הדפוס העברי, אמנות הספר העברי, ובמיוחד דגלי המדפיסים (של