הצבא הפולני ביום ה' ניסן תרע"ט). למד בגימנסיה בבוברויסק ושם יסד חוג ללימוד היסטוריה עברית, שהיה גרעין לפעילות ציונית. במלחמת-העולם הראשונה שרת כסגן-קצין בצבא הרוסי ואחרי מהפכת פברואר 1917 עסק בפעולה ותעמולה ציונית בין החיילים היהודים.
לאחר המלחמה נכנס ללמוד חקלאות, על מנת להשתמש בידיעותיו בארץ ישראל, במחלקה האגרונומית של הפוליטכניון בקיוב. שם יסד יחד עם חבריו בנימין לוין (כעת אגרונום בארץ) אריה אבטיחי ואחרים את הסתדרות הסטודנטים הציונים "החקלאי" והחליטו שכל אחד מהמיסדים שיזכה לעלות ארצה ישנה את שם משפחתו ל"חקלאי". עבר למחלקה החקלאית של אוניברסיטת סימפירופול, קרים, וגם שם יסד הסתררות "חקלאי", שפיתחה פעילות ציונית ותרבותיתעברית נרחבה, ארגנה מקומות להכשרה חקלאית מעשית בשביל חלוצים וחברים והשפעתה והדרכתה הורגשו אף בערי אוקראינה. עזר ליוסף טרומפלדור בארגון "החלוץ" בקרים.
בסתיו 1919 ארגן את עלית המעפילים הראשונים, בשיירה בת 300 נפש מתוך המוני הפליטים שנמלטו לסבאסטופול לאחר פרעות אוקראינה, שהפליגה משב ביום נובמבר סגריר בצפיפות נוראה באנית-טיול חופית קטנה "חורלינץ" שאינה מסוגלת לחצות את הים השחור, וביחוד בעונת הסערות. בכל זאת הגיעו לאיסטמבול ביום הרביעי למסעם, אך הספינה לא היתה מוכשרת להמשכת הנסיעה ובידיהם לא היו ויזות לעלות על אדמת טורקיה וכמעט וירדו תהומה עם ספינתם. אנית העולים "רוסלאן" שעגנה אז שם לא יכלה לקבלם, וסוף-סוף עלה בידם, במחיר שוחד ותחנונים, להתגנב העירה מאחורי גבם של שומרי החוף ולאחר זמן נעזרו על-ידי שליחי מוסדות הסיוע היהודיים וההסתדרות הציונית להמשיך את דרכם.
כחצי שנה נשאר באיסטמבול והיה מזכיר לשכתהמודיעין הארצישראלית מיסודו של יוסף טרומפלדור, שעזרה לארגון העליה בראשיתה ולקיום קשרים בין הארץ והגולה. (הלשכה התנהלה על-ידי ד"ר כלב , מעס קני יהודי איסטמבול, ואח"כ על-ידי ד"ר אברהם כצנל סון , כיום חבר הועד הלאומי).
בקיץ 1920 עלה ארצה בקבוצת-העולים הראשונה שקיבלה סרטיפיקטים ונכנס לעבוד במשטרת הנמל ביפו, כדי להיות לעזר לעולים חדשים מיד בהגיעם אל חוף הארץ. עבר לעבודה חקלאית בקבוצת מחנים, אך בגלל המלריה הוכרח לחזור לתל אביב ונתמנה לעבודה בתחנת קבלת העולים בחוף יפו בהנהלתו של ח. רידניק, וביום ההתפרצות הרצחנית של האספסוף הערבי ביפו באחד במאי 1921 ניצלו שניהם בנס, בעברם בין שורות ערבים מוסתים ומזוינים באלות עד שהגיעו לבית המשטרה ומשם הועברו לתל אביב. עזר ליהושע גורדון ולחיים פיינברג בהקמתו ובהחזקתו של מחנה העולים הראשון שהוקם ברחוב אלנבי בת"א ושקד על שיפור תנאי חייהם של העולים שסודרו באהלים.
משנת 1923 ואילך הוא מזכיר מחלקת המים והמאור בעירית ת"א.
פעיל בחיי צבור הפקידים ובחיים הצבוריים בכלל. בשנות 1932-43 היה יו"ר ועד ההורים וסגן יו"ר הועד המפקח של בית הספר התיכוני למסחר בת"א, מיוזמי ארגון הקמת ועד הורים מרכזי לבל בתי הספר התיכוניים שבעיר.
משפרצו המהומות באביב 1936 והמוני פליטים זרמו משכונות גבול יפו לת'''א, נתמנה על ידי מר ישראל רוקח , ראש העיר, לגזבר מפעל העזרה לפליטים בנשיאותה של מרת הנריטה סולד ופעל כמיטב יכלתו להפחתת סבלם. השתתף ביזמה ובפעולה להקמת ביה"ס "עמל" (עבודה מלאכה לפליטים) על שם מאיר דיזנגוף להכשרה מקצועית של הפליטים.
חבר פעיל בלשבת הבונים החפשים משנת 1934 ואילך. חבר הועד הפועל והמועצה של הסתדרות הציונים הכלליים בת"א, חבר הועד הפועל המקומי והארצי של התאחדות בני הישוב, חבר הועד הפועל של חבל ימי לישראל סניף ת"א, פעיל במוסדות צבוריים ותרבותיים.
מפרסם מדי פעם מאמרים בעתונות בעניני צבושונים.
בנו אורין, מתלמידי האוניברסיטה העברית, היה מהמתנדבים לצבא במלחמת העולם השניה ומפקד בצבא ההגנה לישראל.
עזריאל ברושי (ברסטוביצקי)
נולד בליסקובה, מחוז וולקוביסק, פולין, י"ח אייך תרנ"ז (1897), לאביו הרב יעקב ברסטוביצקי (דיין במשך 20 שנה בוולקוביסק) ולאמו חיה בת משה גרודנצ'יק מסלונים. למד בחדרים ובישיבות ואח"כ בהשתלמות בירושלים.
בעת ביקורו של יוסף שפרינצק בפולין ובליטא בשליחות "הפועל הצעיר" מארץ-ישראל לפני מלחמת-העולם הראשונה נענה גם הוא לקריאה והצ